החלום ממשיך לפעום - ביקור ביקב אבנר והשקת "גבעון" לזכרו של אבנר אלה

יש מקומות שנכנסים אליהם - ומרגישים. לא רק רואים. לא רק טועמים. מרגישים.

חזרתי לאחרונה ליקב אבנר, כמעט חצי שנה אחרי שהיינן ואבי המשפחה אבנר אלה ז"ל הלך לעולמו, ב-22 ביולי 2025. אבנר נכנס לי ללב מהפעם הראשונה שביקרתי ביקב, בשנת 2020. הוא היה איש שידיו לא נחו לרגע, ושהביא איתו דיוק, צניעות, ואמונה שיין טוב אמנם מתחיל בכרם - אבל גם נעשה עם נשמה. קצת על היקב

יקב אבנר הוקם בשנת 2010 סמוך לגבעת זאב, על אדמת טרה רוסה גירית האופיינית להרי ירושלים בגובה של 760 מטר מעל פני הים. בכרם הקטן שסביב היקב נטועים בעיקר זני בורדו: קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו, ומהם מיוצרים היינות האדומים של היקב וגם הרוזה. כמו הרבה יקבי בוטיק קטנים בישראל, גם כאן הכמות קטנה יחסית, והדש הוא על איכות. בתחילת הדרך יוצרו ביקב כ-2,500 בקבוקים בשנה בלבד, וכל בקבוק זכה לתשומת לב קפדנית. היום מיוצרים כבר כ-3,500 בקבוקים בשנה, אבל ההקפדה על האיכות בעינה עומדת.

אבל יקב אבנר הוא הרבה יותר מיקב קטן. הוא מקום עם אישיות. מקום שנבנה כמעט כולו בידיים של אבנר עצמו: הכרם, קירות האבן, הריהוט - כל אלה היו יצירה שלו. וגם היין, כמובן.

אולי דווקא בגלל זה, גם אחרי לכתו, מרגישים שהרוח שלו עדיין שם.

משפחה שממשיכה דרך

הפעם אירח אותי ביקב עמית אלה, בנו של אבנר. שקט, מדויק, מחייך, ומחזיק את המקום באחריות גדולה ובכבוד עמוק למה שאביו בנה.

וזה לא רק עמית. מאחורי ההמשך של היקב עומדת משפחה שלמה.

האחים גיא וארז שותפים לדרך ולהמשך החלום. גיא, עורך דין ואמן, הוא שותף בניהול בפועל ומביא איתו ראייה רחבה ורגישות אמנותית. ארז מעורב גם הוא בהמשך העשייה ובהובלת המקום קדימה. ואמא רבקה - הלב השקט של המשפחה - נמצאת שם גם היא כחלק בלתי נפרד מהסיפור.

זו לא רק המשכיות עסקית. זו משפחה שממשיכה חלום.

והחלום של אבנר היה גדול יותר מיקב.

יקב, מסעדה - ובהמשך גם מלון

אבנר תמיד דמיין את המקום הזה לא רק כיקב, אלא כמרחב אירוח שלם שכולל יקב, מסעדה ובית מלון; מקום שבו יין, אוכל ואנשים נפגשים.

היום, בזכות המשפחה הנפלאה שלו, כבר אפשר לראות את החלום הזה מתחיל להתגשם.

במקום כבר פועלת מסעדה איטלקית חלבית מקסימה בשם CASA VINA. העיצוב חמים ואלגנטי, עם הרבה עץ ואבן שמתחברים בצורה טבעית לנוף הכרמים שסביב. התאורה הרכה והאווירה הביתית יוצרים תחושה נעימה ומזמינה, מקום שבו מתיישבים לנשנש משהו ולשתות כוס יין - ופשוט רוצים להישאר.

גם האוכל משתלב היטב עם הרוח של המקום: פסטות טריות, סלטים, פלטת גבינות עשירה ומפנקת ועוד מגוון מנות קלילות ומדויקות, שמכבדות ומשתלבות עם היין, ולא מנסות להתחרות בו.

ומה עם המלון, אתם שואלים? אז הוא לגמרי בתכנון, ובהמשך יוקם במקום גם מלון בוטיק קטן ואינטימי, מהלך שיביא להגשמה מלאה של החלום של אבנר. מרגש, כבר אמרנו?

שינוי סגנוני ביקב

לצד המשפחה, יש גם חיזוק מקצועי לעשייה ביקב.

נתנאל (נתי) קנפו, שעובד גם ביקב צרעה לצד ערן פיק ודן שיינמן, הוא היום בפועל היינן של יקב אבנר, ויחד עם עמית, הבן, הם עובדים כיום על עיצוב הסגנון החדש של היינות.

לצידם פועל גם יוני עובדיה, משגיח הכשרות של היקב ועוזר היינן, שלוקח חלק בעבודה השוטפת ביקב ובכרם. כך נוצר ביקב צוות קטן ומדויק: משפחה שממשיכה את החלום לצד אנשי מקצוע שמלווים את העשייה בכרם, ביקב ובכל החלטה ייננית. כל אחד מהם נותן את חלקו וכך נוצרים יינות שיש בהם גם הרבה דיוק, אבל לא פחות - לב.

במקביל לשינויים בצוות, התקבלה גם החלטה מודעת לבצע שינוי סגנוני ביין. אם בעבר נטו היינות ביקב להיות כבדים ואלכוהוליים יותר, היום הכיוון אחר: חתירה לייצור יינות אלגנטיים ומאוזנים יותר, שמדגישים את איכות הפרי שמגיע מהכרם. את השינוי הזה מרגישים כבר ביינות הלבנים וברוזה, ויהיה מרתק לטעום אותו בהמשך גם באדומים. רשמי טעימה

🥂 הטעימה נפתחה ברוזה 2025.

זהו רוזה יבש המורכב מארבעת זני הענבים האדומים הגדלים בכרם - קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו, אשר הותססו בשתי תסיסות נפרדות ולאחר מכן אוחדו. וכאן, כאמור, כבר בהחלט מרגישים את השינוי הסגנוני. כבר במראה מתקבל רושם אחר מזה שהתקבל בבצירים הקודמים: צבע סלמון בהיר ומקסים. גם בסגנון מורגש שינוי. הרוזה הרבה פחות תותי-פרוטי ויותר אלגנטי וקולינרי. זה רוזה שאפשר לשבת איתו ליד אוכל, ולא רק לשתות כיין קיץ קליל. עם 13% אלכוהול ותחושה רעננה, מדובר בעיניי בצעד נכון מאוד בכיוון החדש של היקב.

🥂 משם המשכנו לגוורצטרמינר 2025.

היין מבקש הגשה קרה כדי להדגיש את הרעננות שבו. לצד ארומטיות מקסימה שמשלבת טרופיות עם פרי ירוק טרי, מורגשת כאן גם נימה מינרלית, כמעט פלינטית (אבן צור). הסיומת הליצ'ית המוכרת של הזן נוכחת, אבל הרבה פחות מאשר ביינות גוורץ אחרים - מה שהופך אותו לגוורץ טוב לטעמי האישי. בסיומת ה"ליצ'יות" יותר מורגשת ולמי שאוהב את זה - זה יהיה פשוט יופי של יין. עשייה ייננית במיטבה, בזה בכלל אין ספק.

בשלב זה עברנו לאדומים.

🍷 מרלו 2023 - 100% ענבי מרלו, 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.

יין נוכח שמרגישים שהופק מפרי מאוד איכותי, שיש בו הרבה פרי אדום בשל, חומצה טובה וגוף מלא. יין שיש בו עוצמה, אך גם ניקיון ודיוק ממשי. זה לא מרלו רך ומתחנף אלא יין עם אופי - כזה שמבקש אוכל לידו ומדגיש שוב את איכות חומר הגלם שמגיע מהכרם.

🍷 ולבסוף - "גבעון" 2024, יין הדגל של היקב, יין ההנצחה לזכרו של אבנר.

מדובר בבלנד המבוסס בעיקר על קברנה סוביניון ומרלו, עם תיבול של קברנה פרנק ופטי ורדו, ו-14% אלכוהול. למעשה, זה היין האחרון שאבנר הספיק לטפל בחביות שלו.

על מנת לתת ליין הזה את הכבוד המגיע לו כיין ההנצחה של אבנר, הרכבת הבלנד של "גבעון" נעשתה בהתייעצות עם ערן פיק, MASTER OF WINE והיינן והמנהל של יקב צרעה.

באף - ארומה פירותית עדינה יחסית. בפה היין נפתח בתחילה כבד ורציני ודורש זמן ואוויר, אך עם הזמן בכוס הוא מתרכך והופך אלגנטי יותר. זה יין צעיר שצריך עוד זמן, אבל אין ספק שגם בו כבר מורגש השינוי הסגנוני של היקב. היין הרבה יותר עדין, מאוזן, מדויק ואלגנטי, ומרגישים שהוא נעשה במקצועיות רבה ועם הרבה מאוד אהבה.

960 בקבוקים בלבד יוצרו מהיין הזה. אני ממליצה מאוד לרכוש אותו, להניח לו עוד כמה שנים בבקבוק, ולפתוח אותו ברגע שיש בו אהבה ומשמעות.

כרם קטן, לב גדול

כאמור, היקב גדל מעט בשנים האחרונות וכיום מייצר כ-3,500 בקבוקים בשנה, אך עדיין מדובר בעשייה קטנה ומשפחתית. כשיצאתי משם, התחושה היתה ברורה: אבנר אולי כבר לא מסתובב בין החביות, אבל הרוח שלו עדיין נמצאת שם - בכרם ובלבבות.

וכשיש משפחה שממשיכה את הדרך, ויש אנשים טובים שמלווים מקצועית את העשייה – יש גם עתיד.

כי לפעמים יקב הוא לא רק מקום שמייצרים בו יין, הוא גם לב שפועם בתוך כרם.

ולב כזה - ממשיך לפעום, תמיד. לחיים!🍷