מהכוס אל הכרם: לראות איפה היין מתחיל

ביקור ברקנאטי, סיור בכרמי השנין והקריניאן, ויקב שנכנס עכשיו לפרק חדש כמה ימים אחרי שטעמתי ביקב רקנאטי את שנין בלאן כרם קדרון ואת הקריניאן פרא, מצאתי את עצמי עומדת בין הגפנים שמהן הם מגיעים. המטרה: לראות ולהבין איפה היינות האלה מתחילים.

אז יצאתי עם גיל הררי, האגרונום של רקנאטי, לסיור בכרמים בשפלת יהודה. קודם לכרם קדרון, שממנו מגיע השנין בלאן עם תווית הזיקית המוכרת, ואחר כך לכרמי הקריניאן באזור צרעה, כולל החלקה הבוגרת שממנה מיוצר הקריניאן פרא.

ידעתי שאני אוהבת את שני היינות האלה עוד קודם. הסיור עזר לי להבין הרבה יותר טוב מה עומד מאחוריהם.

לפני הכרם, הייתה הטעימה

כמה ימים קודם לכן התארחתי ביקב רקנאטי ברמת דלתון לטעימה רחבה של יינות היקב.

🥂 מראווי 2023 היה מסקרן במיוחד. המראווי הוא זן מקומי קדום, והענבים מגיעים מכרמים באזור בית לחם במסגרת שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני. בפתיחה הרגשתי משהו שממש הזכיר לי ענבי מאכל, ובהמשך הגיעו חומציות וסיומת פלינטית. דווקא הפער הזה בין הפרי לבין הצד המינרלי הפך אותו למעניין מבחינתי.

🥂 שנין בלאן כרם קדרון 2023 היה מקסים. פלינט נהדר, רעננות וחומציות טובה. זה יין שאני כבר מכירה ואוהבת, ולכן שמחתי במיוחד לדעת שכמה ימים אחר כך אגיע אל הכרם עצמו.

🥂 אהבתי מאוד גם את השרדונה 2023. הוא שהה 18 חודשים בחביות גדולות של 500 ליטר ועל הליס, אבל התוצאה רחוקה מלהיות חביתית או בומבסטית. חומציות טובה, פלינט, אלגנטיות ואיפוק. בדיוק הכיוון שאני אוהבת בשרדונה.

🥂 הרוזה מרסלאן היה פירותי ונעים, בלי להפוך ל"תותי פרוטי" ובלי המרירות שלפעמים מפריעה לי ברוזה. בטמפרטורת הגשה נכונה הוא היה מקסים.

🍷 ואת המרסלאן האדום 2022 פשוט אהבתי. הרבה פרי אדום טרי, פרחים סגולים, ריכוז וחומציות מצוינת. מישהו סביב השולחן הגדיר אותו כ"מתחנף". לי הוא פשוט היה טעים מאוד.

את הקריניאן פרא שמרנו לסוף.

אבל לפני שאגיע אליו, צריך לחזור לכרם.

• 

• 

• 

קדרון: שנין בלאן, גביע והרבה מאוד עבודה

כרם קדרון הוא כרם ותיק של כ-14 דונם של שנין בלאן, שמטופל על ידי הכורם יובל בן ישראל. גיל סיפר עליו בחום, כעל חקלאי ותיק מהדור שהולך ונעלם. יובל עובד גם עם יקבים נוספים, ועבור רקנאטי מגדל בעיקר את השנין.

זהו כרם בעל, שבדרך כלל אינו מושקה ומסתמך על מי הגשמים. בשנה שעברה, בעקבות הבצורת, התקבלה החלטה להשקות כדי להציל את הכרם. השנה כבר לא היה בכך צורך.

הגפנים גדלות בשיטת גביע, ללא הדליה. הן נראות חופשיות ופחות "מסודרות" מכרם מודלה על חוטים, אבל מאחורי המבנה הזה עומד הרבה היגיון: האשכולות אינם יושבים אחד על השני, האוויר עובר ביניהם והעלווה מעניקה להם הצללה. באזור חם, ההצללה הזאת חשובה: ככל שהענבים חשופים פחות לקרינה ישירה, קל יותר לשמור על הרעננות שלהם.

השיטה הזאת גם מחייבת בציר ידני, ולכן העלות גבוהה יותר. אי אפשר לעבור כאן עם בוצרת מכנית. זאת השקעה שמתאימה בעיקר ליינות שבהם חומר הגלם מצדיק אותה.

עוד דבר שאהבתי בכרם הוא היחס לעשבייה. יובל לא מרסס כדי להעלים אותה אלא משאיר ומכסח. בקרקע השחורה והכבדה של קדרון היא גם מאפשרת לעבוד טוב יותר בשטח, גם מספקת הצללה לקרקע וגם שומרת על הסביבה הביולוגית שלה.

בזמן הביקור הענבים היו סביב 22 בריקס ועדיין עם חומצה טובה.

וכשעמדתי שם, תווית הזיקית של השנין פתאום התחברה אפילו יותר ליין. צבעי התווית משתנים בהתאם לאופי הבציר: גוונים כחולים-ירוקים בשנים קרות יותר, ואדומים-סגולים בשנים חמות יותר.

זן שמשתנה עם השנה, ותווית שמשתנה איתו.

מקרקע שחורה לקרקע לבנה

משם המשכנו לאזור צרעה, אל הקריניאן.

מול החלקה הבוגרת, שממנה מגיע קריניאן פרא, נמצאת חלקה צעירה יותר של קריניאן, שניטעה ב־2017 בהשראת הכרם הוותיק. מהחלקה הצעירה הזו מייצר היקב את "קריניאן גפנים צעירות" - ביטוי אחר לגמרי של הזן. היין מותסס מגרגרים שלמים, נעשה מנוזל חופשי בלבד ומתבגר בנירוסטה, במטרה לשמור על הרעננות ועל הפרי. התוצאה היא קריניאן צעיר, פירותי וקליל יותר, עם פרי אדום, פרחוניות ותיבול כפרי. לא טעמתי אותו בביקור הנוכחי, אבל אני מכירה אותו מטעימות קודמות; באופן אישי אני נמשכת יותר לעומק ולריכוז של הקריניאן פרא, אבל דווקא ההבדל בין שני היינות הופך את העמידה מול שתי החלקות למעניינת במיוחד.* הקרקע כאן שונה לחלוטין: לבנה, סידית ואבנית. הקריניאן מתאים היטב לחום, והקרקע הבהירה מחזירה הרבה אור. ההבשלה באזור מוקדמת יחסית.

גם כאן הגפנים גדלות בגביע. האשכולות מקבלים מרחב, אוויר ואור מכל הכיוונים במקום להסתדר בשכבה אחת צפופה.

והסיפור של הכרם הוא גם סיפור של אנשים. סוהיל מטפל כיום בחלקה הצעירה, ואביו, סובחי, הוא שנטע את החלקה הבוגרת. גם הבחירה לנטוע את הכרם הצעיר בגביע ממשיכה את אותה מסורת.

השנה שעברה היתה מבחן לא פשוט. אחרי שנים כמעט ללא השקיה, הבצורת חייבה להחזיר מים לחלקה הצעירה. אבל - בגלל תקלה במערכת - ההשקיה התחילה רק בשלב החנטה. התוצאה היתה יבול קטן מאוד. אחרי הבציר השקיה כבר חזרה, והשנה הכרם מראה התאוששות יפה.

בחלקה הצעירה היבולים נעים בדרך כלל סביב 800-600 ק"ג לדונם. בחלקה הבוגרת אפילו פחות, סביב 600-400 ק"ג.

ואחת המסקנות שעולות מהסיור הזה, בניסוח המדויק של גיל, היא:

"ככל שיותר טוב לגפן, לא בהכרח יותר טוב לענבים".

יותר מים יכולים לייצר גפן ירוקה, שופעת ויפה לעין, אבל גם יותר צימוח, יותר לחות, יותר סכנה למחלות ולעיתים פחות ריכוז בפרי.

זה מסוג הדברים שנשמעים כמעט הפוכים לאינטואיציה עד שעומדים בתוך כרם ורואים אותם מול העיניים.

• 

• 

• 

ואז הקריניאן פרא חוזר לכוס

את הטעימה ביקב סיימנו עם קריניאן פרא 2022.

הענבים מגיעים מהחלקה הבוגרת, הגדלה בגביע ובתנאי בעל. אחרי הבציר הידני משתמשים בנוזל החופשי בלבד, ללא סחיטה, והיין מתיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי גדולות.

וזה יין מצוין.

מרוכז אבל לא כבד, עם פרי, תיבול, אדמתיות וחומציות מצוינת. העץ נמצא במקום הנכון ולא משתלט, ו־13% אלכוהול משאירים אותו חי, מאוזן ונעים מאוד לשתייה.

אהבתי אותו לפני הסיור. אחרי שראיתי את הכרם, כבר טעמתי אותו עם הרבה יותר הקשר.

פתאום הקרקע הלבנה, הגפנים בגביע, היבול הנמוך והעבודה בכרם נמצאים יחד איתו בכוס. לא במובן הרומנטי של "אפשר לטעום את האבנים", אלא במובן הפשוט יותר: מבינים טוב יותר את הבחירות שהובילו לחומר הגלם שממנו היין הזה נעשה.

רקנאטי נכנס לפרק חדש

הביקור הזה מגיע גם בתזמון מעניין מאוד עבור רקנאטי.

אלון ארבל נכנס לאחרונה לתפקיד מנכ"ל היקב, וכבר בזמן הקצר מאז כניסתו אפשר להרגיש הרבה אנרגיה ונחישות: רצון לפתוח את היקב יותר, להביא אנשים אל הכרמים, לחשוף את העבודה שמאחורי היינות ולייצר תנועה חדשה סביב רקנאטי.

מבחינתי הוא התחיל ברגל ימין, וזה לגמרי ניכר במה שהוא עושה.

במקביל התרחש שינוי משמעותי נוסף: מאירם הראל נכנס לתפקיד היינן הראשי אחרי קובי ארביב, וזה כבר הופך את התקופה הקרובה למסקרנת במיוחד. החלפת יינן ביקב עם פורטפוליו וזהות שכבר נבנו לאורך שנים מעלה לא מעט שאלות: מה מאירם יבחר לשמר, איפה ירצה לשנות, ומה תהיה טביעת היד שלו על היינות שנראה מהבצירים הבאים.

יהיה מאוד מעניין לראות מה הוא יעשה ברקנאטי ולאן ייקח את היינות.

כאשר שינוי ניהולי ושינוי יינני מתרחשים כמעט באותו זמן, זו כבר לא רק החלפת תפקידים. רקנאטי נמצא בתחילתה של תקופה חדשה, ואני מאוד סקרנית לראות איך היא תיראה בכוס.

מה שנמצא מאחורי הבקבוק

יצאתי לסיור כדי לראות מאיפה מגיעים שני יינות שאני אוהבת, וחזרתי עם הרבה יותר הבנה של העבודה שקודמת להם.

כמה חשוב לקבל החלטות נכונות לגבי כמה מים לתת ומתי; איך לעצב את הגפן; כמה פרי להשאיר; כמה שמש לתת לאשכול; מה לעשות עם העשביה; מתי להתערב ומתי דווקא לא.

היינן מקבל בסוף ענבים, אבל הדרך שבה הם מגיעים אליו מתחילה חודשים ושנים קודם.

תודה גדולה לאפי קוץ על האירוח המקסים ביקב, לגיל הררי על סיור מפורט, מלמד ומעשיר ועל הנכונות להסביר באמת את מה שקורה בכרם, ותודה לאלון ארבל על החיבור הזה לגיל.

את השנין ואת הקריניאן פרא אהבתי גם קודם. עכשיו אני פשוט מכירה קצת יותר טוב את המקום שממנו הם באים, וזה רק עשה את החיבור חזק יותר.

• 

• 

•