כוס יין עם דוד בר-אילן

היינן של יקב יהושע, ובשנתיים האחרונות גם היינן הראשי של יקב הרי גליל

​יש אנשים שהחיים שלהם מתנהלים לפי לוח שנה רגיל - חגים, חופשות, "יאללה שנת 2026 כבר".
ויש את דוד בר-אילן. הוא חי לפי בצירים.

הזמן שלו לא נמדד בחודשים, אלא בענבים, בהחלטות שנולדות בין הכרם לחדר החביות, ובשאלה איך ייראה היין הפעם.

אז נפגשתי עם דוד, שמחזיק במקביל שני עולמות יינניים שונים מאוד: מצד אחד, היינן הראשי של יקב הרי גליל - יקב גדול ומוערך, בית של יינות שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות; ומצד שני, יקב יהושע - היקב הפרטי שלו, קטן ואינטימי, שבו הקצב אחר וההקשבה לחומר הגלם ולמקום עמוקה במיוחד.

למרות העשייה ביקב גדול, הפגישה שלנו נסבה דווקא סביב יהושע. היינות שטעמתי שם עוררו בי סקרנות אמיתית, ורציתי להבין מקרוב את הדרך, את הבחירות ואת הכיוון שאליו מתפתחת העשייה של דוד - כולל טעימה ראשונה מיינות בציר 2025 ומהאסירטיקו, זן אהוב עליי במיוחד, שדוד היה הראשון שנטע בארץ.
 

רגע לפני שאנחנו צוללים לעומק, אני חייבת לציין: הדבר הראשון שגרם לי לרצות לטעום את היינות של יקב יהושע היה הזיקית שעל התווית. התווית המיוחדת, על צבעיה השונים של הזיקית שעליה, משכה אותי מהרגע הראשון שראיתי אותה, ובשילוב  השם והדימוי - לא יכולתי להתעלם.  ואז טעמתי, והבנתי שיש כאן הרבה מעבר לתווית: כי זיקית לבנה, זיקית אדומה, והחל מבציר 2024 גם זיקית ורודה - הם יינות נקיים ומדויקים, שנוצרו ביד בטוחה של יינן שיודע מה הוא עושה. אבל רגע לפני - קצת רקע.
 

קודם כל הכרם

אמנם דוד ואני נפגשנו לשיחה וטעימה ביקב שנמצא ברמת השופט, אבל המפגש עצמו התחיל בשטח. כי אצל דוד - זה קודם כל הכרם. הכרם, שנטע דוד סמוך לביתו שבקיבוץ, ניטע על גבעה טרשית, עם אדמה בהירה ומלאת אבנים, רוחות שמשנות כיוון לאורך היום, ונוף שמסביר היטב למה אנשים בוחרים לגור כאן, אבל מסתבר שגם לגדל כאן גפנים. בכרם נטועים זנים לבנים ואדומים, שנבחרו על ידי דוד מתוך רצון לייצר זהות מקומית ולא אפקט רגעי:

לבנים: סוביניון בלאן, סמיון ואסירטיקו;
אדומים: סירה, מרסלאן, דוריף ("אל תקראו לו פטיט סירה", מבקש דוד) וקריניאן.

העבודה בכרם מבוססת על חקלאות קשובה: ניהול צימוח מדויק, עלווה פתוחה שמנצלת את הרוחות להפחתת מחלות, שמירה על צמחייה טבעית ושימוש בהדברה ביולוגית. המטרה ברורה - פחות התערבות, יותר איזון.

לאורך הסיור חוזר רעיון אחד: הרצון ליצור יינות שמרגישים שייכים למקום, כאלה שמדברים את הנוף שבו הם נוצרו, ולא מנסים להיות משהו אחר.

מסע של יינן

מתי התחלת בעצם לעשות יין?
"ייצרתי יין כבר ב-2001, הרבה לפני שהיה לי ברור שזה יהיה מסלול החיים שלי.

ההתאהבות הגדולה בעולם הזה של היין כללה עבודה ביקבים שונים, גדולים וקטנים , צבירת ניסיון מעשי, והיכרות עמוקה עם כרמים, חומר גלם ותהליכים. תחנה משמעותית היתה תקופה ארוכה כיינן של יקב טוליפ, שבה העמקתי את הדיוק והמקצועיות. במקביל - הלך והבשיל החלום האישי - להקים יקב משלי".

בשנת 2020 נטע את הכרם ברמת השופט - 11 דונמים של שכרון חושים מול נוף מקסים, שכוללים את כל הזנים שדוד מאמין שמתאימים לגידול שם ושמשקפים בצורה אופטימלית את הטרואר המקומי.
 

מה גרם לך להגיד “עכשיו”?
"אחרי כמעט שני עשורים בתפקידי ייננות מגוונים, הגיע הרגע שבו הרגשתי שאני רוצה לפגוש את העשייה שלו בלי מתווכים. לפגוש את הכרם, את היין ואת הקהל באופן ישיר וחשוף - על כל המשמעויות הכרוכות בכך. בשנת 2020 הרגשתי שבשלו התנאים". 
 

יהושע, הזיקית והבחירה לדבר בשקט

למה יהושע?
"השם יהושע הוא מחווה לסבא שלי, שהיה דמות מרכזית בחיי. סבא היה איש אדמה, חקלאות וחדשנות, ואת אהבת האדמה למדתי ממנו".
סיפורו של סבא יהושע אינו מוצג על ידי דוד כזיכרון נוסטלגי, אלא כמצפן ערכי - חיבור עמוק לאדמה, חדוות עשייה, סקרנות ורצון מתמיד ללמוד ולהתחדש. 

ולמה זיקית?

"קודם כל - אני מאוד אוהב זיקיות, אבל זה גם הרבה מעבר לזה. הזיקית נוכחת תמיד בנוף של הכרם, אבל היא לא בולטת או צעקנית. היא יפה ומרתקת כשלעצמה, אבל היא חלק ממשהו גדול ממנה. בדיוק ככה אני רוצה שהיינות שלי יהיו - מורגשים, נוכחים ומרתקים, אבל לא משתלטים".

כרגע זיקית היא השם של סדרת היינות הראשונה של היקב, הכוללת יין לבן, יין אדום ורוזה. בהמשך מתכוון דוד לייצר יינות נוספים (ספוילר: יש למה לחכות, בהחלט).

כמו שאפשר לראות - תפיסת העולם של דוד מגולמת בכל שלב בייצור היין - החל מהטיפול בכרם, עבור באופן שבו הוא יוצר את היינות וכלה בשיח שלו עם הקהל - מקצועי ומדויק, אבל הכי בגובה העיניים.
 

שני כובעים, שפה אחת

אז איך משלבים בין תפקיד יינן ראשי ביקב גדול לבין יקב אישי קטן?
"עבורי אלה שני עולמות משלימים. ביקב גדול עובדים עם מערכות, צוותים ודיוק תפעולי; ביקב קטן העבודה אינטימית יותר, מבוססת ניסוי, הקשבה ואינטואיציה. כל אחד מהעולמות מחדד את השני".
 

אג’נדה ייננית

כשמדברים עם דוד בר-אילן על יין, מהר מאוד מתברר שהשאלה מבחינתו אינה רק איך לעשות יין, אלא גם למה ואיפה. העשייה שלו מתחילה הרבה לפני חדר החביות, ונשענת על חיבור ישיר בין הכרם, המקום והאדם שעובד בתוכם.יקב יהושע נולד מתוך רצון לפגוש את היין במגע חשוף וישיר – בלי מסננים ובלי מערכות שמרככות החלטות. זהו חיפוש אחר נאמנות: למקום, לתנאים, ולמה שיש באמת, לא חיקוי של אזור אחר ולא ניסיון לייפות את המציאות. בכרם זה מתבטא בבחירת זנים ובעבודה חקלאית שמבקשת איזון טבעי וכבוד לסביבה; בחדר החביות - בעשייה נקייה וקשובה, שבה הכלים נבחרים לפי הזן והבציר, ולא כדי להשאיר “חתימה”. דוד מעדיף ללוות את היין, לא להכתיב לו זהות, ולאפשר לו להתפתח בקצב שלו. 

כך כל בציר נבחן מחדש, לא כמשהו שיש לשחזר, אלא כעולם שצריך להקשיב לו ולהבין.
 

אם לסכם לרגע -

האג’נדה הייננית של דוד בר-אילן אינה עוסקת בלהרשים,
אלא בלהיות נאמן למקום, לכרם ולדרך,
ולייצר יין שמדבר בשקט - אבל אומר הרבה.​