הסיפור שמאחורי
עולם היין הישראלי
סיפורה של ישראל הוא גם סיפורה של הגפן.
עוד מתקופת הברונזה גידלו כאן ענבים וייצרו יין. היין היה חלק בלתי נפרד מהמרקם החקלאי, הרוחני והחברתי של הארץ – מגתות עתיקות שנמצאו בהר הנגב ובגליל, דרך קידוש השבת וארבע הכוסות של פסח, ועד הצל האהוב של גפן מתפתלת על סוכה בגג בית שטוח.
בתקופה הביזנטית הפכה ישראל (או אז – פלשתינה) ליצואנית יין משמעותית, עם עדויות ברורות לייצור רחב היקף ולסחר בינלאומי, בעיקר דרך עזה ואשקלון. גם כאשר הגיעו תקופות של דעיכה – כמו תחת שלטון האיסלאם, בו נאסרה שתיית יין – המסורת לא נעלמה. הגתות נותרו, הדיבס (ריבת ענבים) החליף את היין, והגפן המשיכה לצמוח.
המהפכה המודרנית החלה במאה ה-19, עם יסוד היקבים הראשונים על ידי משפחת שור בירושלים, מקווה ישראל ב-1870, ויקב ראשון לציון שנתמך על ידי הברון רוטשילד - שבזכותו יובאו לכאן גפנים וייננות מצרפת. מאז ועד מלחמת העולם הראשונה, הפך היין לאחד ממוצרי הדגל של ההתיישבות הציונית.
אחרי קום המדינה, נוספו יקבים כמו בנימינה ופתח תקווה, והחל מעבר איטי מהכמות אל האיכות. בשנות ה־90, עם פתיחת השוק לייבוא, התעורר גם היצרן המקומי: ייננים החלו לייצר יינות בסטנדרט בינלאומי – והרמה עלתה פלאים.
כיום פועלים בישראל כ־400 יקבים – מרשתות גדולות ועד יקבי בוטיק משפחתיים. רוב היקבים מייצרים יין כשר, אך מגמת האיכות היא זו שמובילה. הענבים - עד לפני לא הרבה זמן בעיקר מרלו, קברנה, שיראז (סירה) אבל בעשור האחרון גם קריניאן, גרנאש, מרסלאן ועוד לא מעט זנים לבנים ומקומיים - נשתלים באזורים מגוונים: מרמת הגולן, דרך הרי יהודה ועד הנגב. השיטות מתקדמות, חלקן ביודינמיות או טבעיות, והייצוא (לפחות עד ה-7.10.23) צובר תאוצה - במיוחד לארה"ב ואירופה.
עד לא מזמן 60% מהיין שיוצר בישראל היה אדום, כ־30% לבן, והיתר - רוזה או מבעבע, אולם בשנים האחרונות חל שינוי והייצור מתקדם לעבר יותר לבנים ורוזה, אולי כתוצאה מההתחממות הגלובלית, אולי כתוצאה מהעובדה שיותר צעירים נכנסו לעולם היין וזה הטעם שלהם, ואולי מסיבות נוספות.
שוק היין המקומי מגלגל למעלה מ-2 מיליארד ש"ח בשנה, ומציע לא רק יין - אלא חוויה שלמה של תרבות, טעם וסיפור.
בין אם אתם חובבי יינות גדולים, אוהבי הרפתקאות בוטיקיות, או פשוט נהנים מכוס בסוף היום - ליין הישראלי יש הרבה מה להציע, והוא רק ממשיך ומתפתח.
🌿 מוזמנים לגלות, לטעום ולהתרגש ביחד - כי יין ישראלי הוא הרבה יותר ממשקה. הוא תרבות שנמשכת אלפי שנים, והוא כאן כדי להישאר.
יקבים בישראל
בישראל פועלים מאות יקבים – מהגדולים והוותיקים ועד יקבי בוטיק משפחתיים, שפועלים מכל קצוות הארץ. אבל, בניגוד למדינות יין ותיקות, בישראל רק אזור אחד מוכר רשמית כאזור יין. האזור הזה הוא הרי יהודה, וגם בו הרגולציה מתונה יחסית למה שמקובל בעולם. כל שאר היקבים בארץ מייצרים יין על פי הידע, הניסיון והחזון של היינן והכורם - בלי מסגרת אזורית מחייבת, ובלי תיוג רשמי של מקור הענבים ושיטות העשייה. כמו לכל דבר - גם לזה יש יתרונות וחסרונות: מצד אחד זה פותח מרחב ליצירתיות ולחופש ביטוי של הכורמים והייננים, ומצד שני - זה מקשה לפעמים על הצרכן להבין מה מאפיין כל אזור ומה מחכה לו בבקבוק. ובכל זאת - זה בדיוק חלק מהקסם של היין הישראלי: הוא עוד נכתב. בכל יום, בכל כרם, בכל בקבוק.