Search Results

Page Title This is a Paragraph. Click on "Edit Text" or double click on the text box to start editing the content and make sure to add any relevant details or information that you want to share with your visitors. Small Title This is a Paragraph. Click on "Edit Text" or double click on the text box to start editing the content and make sure to add any relevant details or information that you want to share with your visitors. Small Title This is a Paragraph. Click on "Edit Text" or double click on the text box to start editing the content and make sure to add any relevant details or information that you want to share with your visitors. Small Title This is a Paragraph. Click on "Edit Text" or double click on the text box to start editing the content and make sure to add any relevant details or information that you want to share with your visitors.

מידע על יקבים בעולם שמשלב את ההיסטוריה והעשייה, ורשמים אישיים מביקורים שם. יקבים בעולם מאחורי כל מדינה יש תרבות יין שלמה, מאחורי כל אזור – סגנון משלו, ומאחורי כל יקב – סיפור שמתחיל בכרם ונגמר בכוס. כאן תמצאו הצצה לעולם היין דרך המדינות שבהן ביקרתי, עם חלוקה לאזורים וליקבים שראויים לעצירה – וללגימה. בואו לגלות את המקומות, האנשים והיינות שעושים את זה אחרת – בכל פינה בעולם. 🍷 יקבים לפי מדינות איטליה יוון ספרד צרפת

יקב La Spinetta - יופי פראי, נשמה מודרנית כשחושבים על יקבים איטלקיים שהעזו ללכת נגד הזרם וליצור דרך משלהם - קשה לפספס את La Spinetta. מהפכנים, הרפתקנים, ובעיקר - כאלו שלא מוכנים לוותר על ביטוי אישי, גם כשמדובר באדמות הקודש של פיימונטה. 🏡 הסיפור המשפחתי: היקב הוקם ב-1977 על ידי ג'וזפה ריבולטלה (Giuseppe “Pin” Rivetti), חקלאי עם אהבה גדולה ליין, אך היה זה בנו ג'ורג'יו שלקח את המושכות והפך את La Spinetta למה שהיא היום - שם שמזוהה עם עוצמה, דיוק, ואסתטיקה שאין לטעות בה. השם "La Spinetta" מגיע מחווה לגבעה קטנה ("spinetta") באזור קוסטיגליולה ד'אסטי – שם הכל התחיל. זהו יקב משפחתי במלוא מובן המילה, שמנוהל כיום ע"י ג'ורג'יו יחד עם אחיו קלאודיו ואינציו, ואחותם ברונה. 🎯 פילוסופיה ייננית: La Spinetta לא באו לשחזר את ברולו הקלאסי או לשמר מסורת - הם באו ליצור משהו משלהם. יינות היקב הם לרוב נועזים יותר. עם צבע עמוק, גוף מלא, ריכוז פרי, תיבול מודגש ושימוש לא מבוטל בחביות צרפתיות חדשות. אך למרות הסגנון העשיר - הם שומרים על איזון, חומציות וחזון ברור. ג’ורג’יו מאמין שיין טוב מתחיל בכרם, ושהכבוד לטרואר חייב להתבטא באיכויות הגבוהות ביותר. "אנחנו לא עושים יין כדי לרצות את כולם – אלא כדי לשקף אמת", הוא אומר. 🍇 הכרמים: היקב מחזיק כרמים נבחרים בברברה ד’אסטי, ברברסקו, ברולו ואף בטוסקנה - כולם מטופלים בקפידה, וללא שימוש בחומרי הדברה כימיים. בין הכרמים הבולטים: כרמי Gallina, Starderi, Valeirano - שלושת כוכבי הברברסקו של היקב, כל אחד עם אישיות מובהקת. כרם Campe (Barolo) - חלקה שנמצאת ליד Grinzane Cavour, ונחשבת ל"ברולו עם שרירים". כרם Bionzo - כרם עתיק באזור נבילה ליצירת ברברה מרוכזת ואלגנטית במיוחד. 🍷 היינות: יינות Barbaresco Gallina / Starderi / Valeirano - שלוש פרשנויות שונות לנביולו מברברסקו. Gallina רכה ומעודנת, Starderi עוצמתית ומתובלת, ו-Valeirano מינרלית ומדויקת. יין Barolo Campe - יין גדול, עשיר, בנוי לזמן. מהיינות שהשאירו את חותמם על הסגנון החדש של ברולו. יין Barbera d’Asti Superiore Bionzo - יין שאומר "תשכחו ממה שחשבתם על ברברה". עמוק, סקסי, מלא חיים. יין Pin - בלנד מרתק של נביולו וברברה (ולפעמים גם קצת ברדוברה). מחווה לאב המשפחה, Pin. יין Moscato d’Asti Biancospino / Bricco Quaglia - מבעבעים מתוקים אך מאוזנים, עם פרופיל ארומטי מדויק. יין Langhe Chardonnay & Sauvignon Blanc - לבנים רעננים, שאינם המטרה העיקרית של היקב, אך זוכים לאהבה רבה. ✨ מעבר לפיימונטה: היקב מפעיל גם את Casanova della Spinetta בטוסקנה, שם מיוצרים סנג'ובזה ויינות "סופר-טוסקן" איכותיים במיוחד (כמו Sezzana ו-Il Gentile). בנוסף, משפחת ריבולטלה רכשה את Contratto - יצרן היסטורי של יינות מבעבעים מסגנון קלאסי (Metodo Classico), מהמובילים באיטליה. 🎨 נגיעה של אמנות: כל בקבוק של La Spinetta מעוטר בציור אמנותי של בעלי חיים. הראם הפך לסמל של היקב, והוא לא רק קישוט: הוא שיקוף של הרוח החייתית, הגאה והבלתי מתפשרת של היקב כולו. 🍇 לסיכום: La Spinetta הוא לא עוד יקב - הוא הצהרה. הוא מחבר בין אומנות לדיוק, בין מסורת לאומץ, ויוצרים יינות שאי אפשר להישאר אדיש אליהם. מי שמחפש את פיימונטה הקלאסית אולי ימצא כאן פרשנות שונה, אבל מי שמוכן להתרגש - יגלה יינות עם לב פתוח, אישיות ברורה, ואמירה אמיתית.

אזורי יין בעולם - כתבות מקיפות על אזורי יין שונים, על יינות שמיוצרים בהם, על דרכי העשייה ובעצם - כל מה שצריך לדעת אזורי יין בעולם העולם היינני מחולק לאזורי יין, על פי שילוב של תנאי אקלים, סוגי קרקע, זני ענבים מסורתיים ושיטות עשייה ייחודיות. כל אזור מפתח סגנון יין משלו, בהתאם ל"טרואר" – המפגש שבין האדמה, מזג האוויר והאדם. החלוקה מאפשרת להבין מה צפוי בבקבוק, ומסייעת בהגנה על שמות אזוריים ובשמירה על איכות וייחוד. כאן תמצאו סקירות מפורטות על אזורי היין השונים בעולם, ומשם תוכלו לקפוץ למסע בין יקבים בכל אזור. תיהנו ולחיים! בורדו - צרפת לב עולם היין הקלאסי - בלנדים עוצמתיים של קברנה ומרלו בסטייל צרפתי מדויק. סנטוריני - יוון אי יווני געשי שמייצר יינות אסירטיקו קריספיים, מינרליים וחדים כמו נוף הצוקים. פיימונטה - איטליה הבית של נביולו, ברולו וברברסקו - אזור של עומק, אלגנטיות וארומות הישר מהערפל. ריוחה - ספרד עמק ספרדי עטור היסטוריה, בו טמפרניו מתיישן בעץ ויוצר יינות רכים, מתובלים ואלגנטיים. בורגון - צרפת הטרואר במלוא הדרו - פינו נואר ושרדונה מהמעודנים והמורכבים בעולם.

שיר שמולביץ מראיינת את היינן דוד בר-אילן על הבייבי הפרטי שלו: יקב יהושע. בואו לקרוא ולהכיר יינות שהם תבנית נוף מולדתם, היינו: מטרואר רמת השופט. כוס יין עם דוד בר-אילן היינן של יקב יהושע, ובשנתיים האחרונות גם היינן הראשי של יקב הרי גליל יש אנשים שהחיים שלהם מתנהלים לפי לוח שנה רגיל - חגים, חופשות, "יאללה שנת 2026 כבר". ויש את דוד בר-אילן. הוא חי לפי בצירים. הזמן שלו לא נמדד בחודשים, אלא בענבים, בהחלטות שנולדות בין הכרם לחדר החביות, ובשאלה איך ייראה היין הפעם. אז נפגשתי עם דוד, שמחזיק במקביל שני עולמות יינניים שונים מאוד: מצד אחד, היינן הראשי של יקב הרי גליל - יקב גדול ומוערך, בית של יינות שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות; ומצד שני, יקב יהושע - היקב הפרטי שלו, קטן ואינטימי, שבו הקצב אחר וההקשבה לחומר הגלם ולמקום עמוקה במיוחד. למרות העשייה ביקב גדול, הפגישה שלנו נסבה דווקא סביב יהושע. היינות שטעמתי שם עוררו בי סקרנות אמיתית, ורציתי להבין מקרוב את הדרך, את הבחירות ואת הכיוון שאליו מתפתחת העשייה של דוד - כולל טעימה ראשונה מיינות בציר 2025 ומהאסירטיקו, זן אהוב עליי במיוחד, שדוד היה הראשון שנטע בארץ. רגע לפני שאנחנו צוללים לעומק, אני חייבת לציין: הדבר הראשון שגרם לי לרצות לטעום את היינות של יקב יהושע היה הזיקית שעל התווית. התווית המיוחדת, על צבעיה השונים של הזיקית שעליה, משכה אותי מהרגע הראשון שראיתי אותה, ובשילוב השם והדימוי - לא יכולתי להתעלם. ואז טעמתי, והבנתי שיש כאן הרבה מעבר לתווית: כי זיקית לבנה, זיקית אדומה, והחל מבציר 2024 גם זיקית ורודה - הם יינות נקיים ומדויקים, שנוצרו ביד בטוחה של יינן שיודע מה הוא עושה. אבל רגע לפני - קצת רקע. קודם כל הכרם אמנם דוד ואני נפגשנו לשיחה וטעימה ביקב שנמצא ברמת השופט, אבל המפגש עצמו התחיל בשטח. כי אצל דוד - זה קודם כל הכרם. הכרם, שנטע דוד סמוך לביתו שבקיבוץ, ניטע על גבעה טרשית, עם אדמה בהירה ומלאת אבנים, רוחות שמשנות כיוון לאורך היום, ונוף שמסביר היטב למה אנשים בוחרים לגור כאן, אבל מסתבר שגם לגדל כאן גפנים. בכרם נטועים זנים לבנים ואדומים, שנבחרו על ידי דוד מתוך רצון לייצר זהות מקומית ולא אפקט רגעי: לבנים: סוביניון בלאן, סמיון ואסירטיקו; אדומים: סירה, מרסלאן, דוריף ("אל תקראו לו פטיט סירה", מבקש דוד) וקריניאן. העבודה בכרם מבוססת על חקלאות קשובה: ניהול צימוח מדויק, עלווה פתוחה שמנצלת את הרוחות להפחתת מחלות, שמירה על צמחייה טבעית ושימוש בהדברה ביולוגית. המטרה ברורה - פחות התערבות, יותר איזון. לאורך הסיור חוזר רעיון אחד: הרצון ליצור יינות שמרגישים שייכים למקום, כאלה שמדברים את הנוף שבו הם נוצרו, ולא מנסים להיות משהו אחר. מסע של יינן מתי התחלת בעצם לעשות יין? "ייצרתי יין כבר ב-2001, הרבה לפני שהיה לי ברור שזה יהיה מסלול החיים שלי. ההתאהבות הגדולה בעולם הזה של היין כללה עבודה ביקבים שונים, גדולים וקטנים , צבירת ניסיון מעשי, והיכרות עמוקה עם כרמים, חומר גלם ותהליכים. תחנה משמעותית היתה תקופה ארוכה כיינן של יקב טוליפ, שבה העמקתי את הדיוק והמקצועיות. במקביל - הלך והבשיל החלום האישי - להקים יקב משלי". בשנת 2020 נטע את הכרם ברמת השופט - 11 דונמים של שכרון חושים מול נוף מקסים, שכוללים את כל הזנים שדוד מאמין שמתאימים לגידול שם ושמשקפים בצורה אופטימלית את הטרואר המקומי. מה גרם לך להגיד “עכשיו”? "אחרי כמעט שני עשורים בתפקידי ייננות מגוונים, הגיע הרגע שבו הרגשתי שאני רוצה לפגוש את העשייה שלו בלי מתווכים. לפגוש את הכרם, את היין ואת הקהל באופן ישיר וחשוף - על כל המשמעויות הכרוכות בכך. בשנת 2020 הרגשתי שבשלו התנאים". יהושע, הזיקית והבחירה לדבר בשקט למה יהושע? "השם יהושע הוא מחווה לסבא שלי, שהיה דמות מרכזית בחיי. סבא היה איש אדמה, חקלאות וחדשנות, ואת אהבת האדמה למדתי ממנו". סיפורו של סבא יהושע אינו מוצג על ידי דוד כזיכרון נוסטלגי, אלא כמצפן ערכי - חיבור עמוק לאדמה, חדוות עשייה, סקרנות ורצון מתמיד ללמוד ולהתחדש. ולמה זיקית? "קודם כל - אני מאוד אוהב זיקיות, אבל זה גם הרבה מעבר לזה. הזיקית נוכחת תמיד בנוף של הכרם, אבל היא לא בולטת או צעקנית. היא יפה ומרתקת כשלעצמה, אבל היא חלק ממשהו גדול ממנה. בדיוק ככה אני רוצה שהיינות שלי יהיו - מורגשים, נוכחים ומרתקים, אבל לא משתלטים". כרגע זיקית היא השם של סדרת היינות הראשונה של היקב, הכוללת יין לבן, יין אדום ורוזה. בהמשך מתכוון דוד לייצר יינות נוספים (ספוילר: יש למה לחכות, בהחלט). כמו שאפשר לראות - תפיסת העולם של דוד מגולמת בכל שלב בייצור היין - החל מהטיפול בכרם, עבור באופן שבו הוא יוצר את היינות וכלה בשיח שלו עם הקהל - מקצועי ומדויק, אבל הכי בגובה העיניים. שני כובעים, שפה אחת אז איך משלבים בין תפקיד יינן ראשי ביקב גדול לבין יקב אישי קטן? "עבורי אלה שני עולמות משלימים. ביקב גדול עובדים עם מערכות, צוותים ודיוק תפעולי; ביקב קטן העבודה אינטימית יותר, מבוססת ניסוי, הקשבה ואינטואיציה. כל אחד מהעולמות מחדד את השני". אג’נדה ייננית כשמדברים עם דוד בר-אילן על יין, מהר מאוד מתברר שהשאלה מבחינתו אינה רק איך לעשות יין, אלא גם למה ואיפה. העשייה שלו מתחילה הרבה לפני חדר החביות, ונשענת על חיבור ישיר בין הכרם, המקום והאדם שעובד בתוכם. יקב יהושע נולד מתוך רצון לפגוש את היין במגע חשוף וישיר – בלי מסננים ובלי מערכות שמרככות החלטות. זהו חיפוש אחר נאמנות: למקום, לתנאים, ולמה שיש באמת, לא חיקוי של אזור אחר ולא ניסיון לייפות את המציאות. בכרם זה מתבטא בבחירת זנים ובעבודה חקלאית שמבקשת איזון טבעי וכבוד לסביבה; בחדר החביות - בעשייה נקייה וקשובה, שבה הכלים נבחרים לפי הזן והבציר, ולא כדי להשאיר “חתימה”. דוד מעדיף ללוות את היין, לא להכתיב לו זהות, ולאפשר לו להתפתח בקצב שלו. כך כל בציר נבחן מחדש, לא כמשהו שיש לשחזר, אלא כעולם שצריך להקשיב לו ולהבין. אם לסכם לרגע - האג’נדה הייננית של דוד בר-אילן אינה עוסקת בלהרשים, אלא בלהיות נאמן למקום, לכרם ולדרך, ולייצר יין שמדבר בשקט - אבל אומר הרבה. היינות בכוס זיקית לבנה 2025 בלנד של 70% סוביניון בלאן ו-30% סמיון. הסוביניון תורם חדות ופריכות, הסמיון מוסיף גוף וטקסטורה, כולל עבודה על שמרים ועץ במינון מדויק. התוצאה היא יין עם ארומות נקיות, חומציות טובה, לימוניות ונפח שמגיע בלי להכביד. זיקית רוזה 2025 מבוסס מרסלאן, עם קו קולינרי ברור. פחות פרי מתפרץ, יותר חומציות ודיוק. רוזה עדין, מעט סיידרי, כזה שמבקש אוכל לצידו. זיקית אדומה 2025 בלנד של סירה, מרסלאן ודוריף, עם התיישנות קצרה בחביות צרפתיות והונגריות. פרי אדום-סגול, טאנינים מורגשים וסיומת עשבונית רעננה. צעיר, אנרגטי, ולא מתאמץ. אסירטיקו 2025 אחד היינות שיותר סיקרנו אותי בגלל אהבתי הגדולה לזן. דוד בחר לייצר אותו בתסיסה ספונטנית, מתוך רצון להבין את החומר לעומק. התוצאה: יין בעל אף אינטנסיבי, פה מדויק של לימון והדרים, חומצה מצוינת וסיומת מינרלית-מתכתית-חיזורית עדינה שמכבדת את הזן ואת המקום כאחד. הסירה כמשל אחד הרגעים המעניינים בטעימה היה דווקא טכני לכאורה, אך כזה שמספר הרבה על דרך החשיבה. במהלך הסחיטה של ענבי הסירה בוצעה הפרדה מלאה בין ה-free run (התירוש הראשוני המופק מהענבים) ל-press (המיץ המופק מסחיטה חזקה של הענבים), כשכל אחד מסוגי היין עבר לחבית משלו. טעמנו את היין מכל חבית בנפרד: האחת מפרי ראן בלבד, הדגימה יין נקי, אלגנטי ומדויק; השנייה מחבית הפרס, הניבה יין עמוק יותר, עם מבנה וטאנין מודגש. מכיוון שדוד חושב לערבב בין שתי ה"סירות", ביקשתי לטעום אותן יחד: התוצאה היתה יין שלם ומאוזן, כזה שבו כל רכיב נמצא בדיוק במקום הנכון - המחשה יפה לדיוק ולסבלנות שמאפיינים את העבודה של דוד. רגע לפני סיום... שאלות מהירות מה אתה רוצה שאנשים ירגישו כשהם פותחים בקבוק שלך? "שהיין שייך למקום שבו הוא נוצר, בלי התחפשות לשום דבר ובלי רעש מיותר". מה הכי מאתגר ביקב קטן? "העובדה שכל החלטה מורגשת מיד בכוס". ומה עדיין מרגש אותך, אחרי כל השנים? "כל בציר מחדש". ואם לתמצת לכמה מילים... יקב יהושע הוא המקום שבו דוד בר-אילן מאפשר לעצמו להיות הכי קשוב, הכי מדויק והכי נאמן למה שמעניין אותו באמת. הזיקית אינה רק תווית - היא תפיסת עולם: יין שהוא חלק מהנוף, לא שלט פרסומת בתוכו. ואם זה הכיוון של היינות בשלב הזה, כשהכרם עדיין צעיר יחסית - מסקרן מאוד לראות לאן הדרך הזו תוביל בעוד כמה בצירים. לחיים!

בית לאוהבי יין. מידע על אזורי יין בארץ ובעולם, ביקורת יינות ויקבים, קורס יין אונליין ועוד. Shir's – A World of Wine, Stories, and Experience Welcome to Shir's - a website devoted to the fascinating world of wine. Here you'll find in-depth and up-to-date information about wine regions in Israel and around the globe, grape varieties both classic and obscure, winery recommendations, travel journals from vineyard visits, and my honest wine reviews. This site was born from a deep passion to explore, share, and open up the wine world - for beginners, professionals, and anyone who simply enjoys sipping and talking about wine. It's a space for curiosity, discovery, personal experience, and a touch of expertise - never pretentious, always with love. Mission Our Commitment to Wine Exploration We are devoted to sharing the stories and experiences behind each bottle, aiming to enrich the understanding and enjoyment of wine. Our platform is designed to cater to the needs of all wine enthusiasts, ensuring that everyone can embark on a journey of discovery and appreciation. Join us in our quest to open up the world of wine for all to enjoy. Our mission at Shir's is to provide a platform for wine enthusiasts to explore and experience the diverse world of wine. We are dedicated to offering in-depth information, travel experiences, and honest reviews to help wine lovers expand their knowledge and appreciation of wine. Through our commitment to exploration, we aim to create a welcoming space for all to share their love for wine. אתם מוזמנים להצטרף למסע. יש עוד הרבה מה לגלות🍷 נעים מאוד, שיר שמולביץ אוהבת יין מקצועית נעים מאוד, אני שיר שמולביץ. אהבת היין שלי נולדה מתוך סקרנות - והפכה לאורך השנים לדרך חיים. אני כותבת על יין, מבקרת ביקבים בארץ ובעולם, עורכת טעימות, מארחת ערבי יינן, ומנהלת את קהילת הפייסבוק "שיר היין" שמחברת בין אלפי חובבי יין, מקצוענים ויצרנים. לצד הכתיבה, אני עוסקת גם בקידום דיגיטלי של יקבים ובליווי שיווקי בעולם היין. העמקה בעולם היין תמיד הייתה עבורי גם אישית וגם מקצועית – למדתי קורסים כמו WSET Level 2, יצרתי יינות בעצמי (כולל "שיר-רז", ו"פטיש" - שיצרתי ביקבים שונים בארץ), ואני חוקרת את הקשר שבין יין, חוויה, ואינטימיות אנושית. האתר הזה הוא הבית שלי בעולם היין - מקום שבו אני חולקת ידע, טעמים, מסעות, וחיבורים, וגם שומעת עליהם מכם. אני מזמינה אתכם להיכנס, לקרוא, לשתף, ולגלות את מה שיין יכול להיות: לא רק משקה - אלא חוויה מושלמת .

שיר שמולביץ מראיינת את היינן איתי להט על הדברים שמאחורי היין: טרואר, כרם, החלטות יינניות, מוסיקה וגם פנלים. כוס יין עם איתי להט "מייצר יין, לא עושה פנלים" - איתי להט על הטרואר האישי שלו. כמה ימים אחרי שביקרתי ביקב כישור וטעמתי איתו יינות מחביות, מיכלים ובקבוקים, שלחתי לאיתי ריאיון אישי. לא כי לא למדתי עליו הרבה מהביקור עצמו, אלא כי איתי לא מדבר הרבה כשפוגשים אותו. הוא נותן להרגיש שהיין עושה את זה יותר טוב. אבל הייתי עדיין בתוך החוויה, וידעתי שלפני שאני כותבת על היינות המופלאים שטעמתי, אני רוצה לשמוע גם אותו מדבר. איתי ענה על הכל, ובחרתי להביא את תשובותיו במלואן, כי אני בטוחה שאחרי שתקראו אותן תקבלו עוד נדבך חשוב לדעתכם על היין. זהות ביקשתי מאיתי לתאר את טביעת האצבע שלו כיינן במשפט אחד. הוא ענה: "רזה ומתוחכמת". ואז פירט, כי חשוב לו מאוד לדייק ומשפט אחד לא מספיק: "היינות האדומים רזים ופריכים, בעלי טאנין רך, ועדיין מורכבים, קולינריים, טעימים. היינות הלבנים הולכים לכיוון אחר: עשירים וקלאסיים, מבנה מהודק, ועדיין רעננים ובעלי אופי ירוק עמוק". "המשותף להם", הוא מוסיף, "הוא שהם מתוחכמים, קולינריים וטעימים". עשייה רזה ומתוחכמת. שלוש מילים שמסכמות את היינות שטעמתי בצורה מדויקת. הסגנון הזה שלך השתנה לאורך השנים? "היום יש לי יותר אומץ ללכת על חבלים דקים, גם כשאין רשת הגנה מתחת". המשמעות: פחות גופרית; השריות ממושכות יותר על הקליפות בלבנים; שימוש במשקעי שמרים באדומים. הסגנון לא זז לכיוון הנוח. להיפך. ומה אתה כבר לא מוכן לעשות?" , אני שואלת. "הפסקתי לעשות חלונות ופנלים", הוא עונה. מייצר יין, לא עושה פנלים. חמש מילים שאומרות המון על האיש. טרואר וזהות ישראלית כשאני שואלת על זהות ישראלית ביין, הוא ישיר: "אני לא מוצא זהות ישראלית מובהקת". אבל מיד מוסיף, שהוא מתקשה למצוא זהות מובהקת גם במדינות אחרות. ייננים בישראל, לדבריו, נמשכים לקצוות - חלקם ל"מעמד היצירתי", אחרים ל"יינות האינסטגרם", ולעתים, הוא מציין, שני הקצוות נמצאים תחת אותה קורת גג. זה לא ביקורת גורפת. זו תמונת מצב. ולי זה מרגיש יותר כן מכל תשובה שמנסה למתג את "היין הישראלי" כסיפור אחד. על הזנים הוא אומר שניתן לגדל בישראל הכל - אבל יש הבחנה חשובה: סירה ורוסאן יכולים, לדעתו, לעמוד מול נקודות הייחוס העולמיות. מהאחרים - ניתן להפיק יינות טובים, גם אם לא בטווח ההתחרות הבינלאומית. ולשאלה כמה משקל הוא נותן לכרם לעומת ליקב - הוא עונה שהוא מסרב להפריד ביניהם: "מבחינתי כל אלה מתקיימים ביקום אחד". הוא קורא לזה "טרואר אישי" - הזן והכרם הם הטרואר, עבודת הכורם והיינן היא האישי. לא זה על חשבון זה. תמיד ביחד. זנים, בלנדים ומוסיקה הזנים הרוניים שלו אינם בחירה אסתטית. הם פונדמנטליים, בסיסיים; האמצעי שדרכו יצירה מישראל יכולה לעמוד מול נקודות הייחוס הגדולות של העולם. ובכל זאת הוא שומר מקום לקברנה סוביניון: תוספת קטנה שבונה mid-palate מוצק ב"להט אדום", היין שפוגש את הקהל הרחב ביותר. כשאני שואלת על בניית בלנד - מה מגיע קודם, הרעיון או הכרם - הוא עונה שהרעיון תמיד מגיע ראשון. "יש תוכנית משחק". אבל אז הוא מוסיף: "זה כמו להגיע לאולפן הקלטות עם רעיון למילים ולחן בסיסי, אבל להקפיד להקליט את הנגנים גם כשהם מג'מג'מים; זה מאפשר להשתמש בטרקים שונים במיקס הסופי וללטש אותו". ההשוואה הזו עצרה אותי. כי מוסיקה טובה לא נולדת רק מהתוכנית שבראש, היא נולדת גם מהרגעים שבין התווים, מהג'אם שקורה כשמישהו מקשיב באמת. וזה בדיוק מה שאני מרגישה כשאני טועמת את היינות של איתי להט: שמאחורי הדיוק יש גמישות. מאחורי התוכנית - יש הקשבה. הכי חשוב מתי מהו הרגע הכי קריטי בייצור? "ההחלטה על מועד הבציר, כמובן", הוא עונה בלי להסס. ואחריה? טכניקת קבלת הענבים בלבנים, טכניקת התסיסה באדומים. אבל מה שמעניין יותר הוא מה שמגיע אחרי הנתונים. איתי עובד במתקן קטן, הנתונים האנליטיים מוגבלים. ריכוז הסוכר הוא הפרמטר המרכזי, ונדיר שה-pH מצריך התערבות. ואז, ברגע שהמדידות נגמרות - נכנסת האינטואיציה. לא כתחליף לידע, אלא כהמשך טבעי שלו. "מעבר נתונים ולטכניקות - יש מקום רב לאינטואיציה". ואם טעמתם את יינות להט ברור לכם, שזה לא מקרה, אלא בחירה. על השאלה איפה עובר הגבול בין מורכבות לעומס ביין הוא עונה בצורה החלטית: "ה-Intensity (עוצמה) ביין פחות מעניין אותי היום. המוטיב שמניע את העשייה שלי הוא ה-Balance " (איזון). וזה מורגש ביין. מאוד. אלגנטיות, ריגוש ובקבוק אחד כשאני שואלת את איתי איך מזהים אלגנטיות ביין, הוא עונה על דרך השלילה: "אם משהו צועק - אלגנטי הוא לא". אלגנטיות ביין, לדבריו, אינה שונה מאלגנטיות בעיצוב, אופנה וארכיטקטורה. כשמרכיב אחד מאפיל על האחרים - האיזון נשבר. "התוצאה הסופית צריכה למשוך את העין, החך, והמחשבה מבלי שבהכרח ניתן יהיה להסביר מדוע". ומה ההבדל בין יין טוב ליין מרגש?, אני מקשה. "הריגוש מגיע מהחוויה החיצונית - שיכולה להיות קשורה לנוזל, אך לא בהכרח". תשובה שמפרקת את הרומנטיקה, ואז מחזירה אותה בדלת האחורית. השאלה האחרונה היתה מתבקשת עבורי: איזה בקבוק שלך היית בוחר כדי לספר את כל הסיפור שלך? "הפורטפוליו של יינות להט נבנה יין אחר יין. מפעם לפעם נוסף יין ועד כה מעולם לא נגרע, כך שכל יין שנוסף סיפר את כל הסיפור שלי עד אותה נקודה בזמן. לפיכך, אבחר כרגע ברוזה גאריג , שהוא היין האחרון שנוסף למשפחה. כל פרט, החל מהדבקות בזנים, עבור באזור הגידול ובטכנולוגיה הייננית ועד שם היין ועיצוב התווית - מספרים את כל הסיפור של 'להט' בבקבוק אחד. אז אם אתם רוצים להכיר את איתי דרך היין - תבחרו רוזה גאריג. וזה לא שיווק. בכלל. זו אמירה על איך ומה הוא חושב על מה שהוא יוצר. לסיכום - יש כאן יין שלא מבקש להסביר את עצמו, ויש כאן יינן שמתרכז בלעשות יין וכבר לא עושה פנלים. ולי הכל הסתדר פתאום, כשהקשבתי לא רק ליין, אלא בעיקר למי שמאחוריו. לחיים!

שיר שמולביץ מראיינת את היינן איתמר אבירן על הגשמת חלומות, חשיבותו של המקום שבו אתה נמצא ויין. כוס יין עם איתמר אבירן לפעמים הדרך ליקב מתחילה בכלל מבקבוק שלא שתית. לפני שנים, ממש בתחילת הדרך שלי בעולם היין, ישבתי במסעדת "צל תמר" בצפון. אני לא זוכרת מה אכלתי, אפילו לא בטוחה איזו שנה זו היתה, אבל אני זוכרת היטב בקבוק אחד שתפס לי את העין. זה היה קברנה סוביניון של יקב "צור" . התווית היתה יפה, השם "צור" סקרן אותי, ומאוד רציתי לדעת איך הוא נטעם, אבל רצה המקרה ו בסוף לא הזמנתי אותו. ובכל זאת - משהו נשאר. השם. התווית. התחושה שיש שם סיפור. השבוע, שנים אחרי אותו ערב, מצאתי את עצמי יושבת בכרם בתל גזר עם איתמר אבירן - היינן והבעלים של יקב צור. לקראת סוף המפגש סיפרתי לו על אותו בקבוק שלא שתיתי מעולם, והוא חייך. "צל תמר היתה של אח שלי". לרגע היתה שם שתיקה קטנה של סגירת מעגל. "אבל איך זה יכול להיות? הרי אין לך קברנה סוביניון זני... יכול להיות שזה לא היה קברנה?" - שאלתי. ואיתמר סיפר, שבבציר הראשון שלו, בשנת 2015, הוא באמת ייצר חבית אחת מכל זן שגידל - רק כדי ללמוד. אז הזיכרון עוד עובד, לא רע, ו איכשהו, בלי שטעמתי ממנו אפילו לגימה, הוא הצליח להישאר איתי. "לא באתי מעולם היין" איתמר גדל בפארן שבערבה, למשפחה חקלאית - אבל לא של גפנים. שנים ארוכות שירת בצבא, חי בתל אביב, ובשלב מסוים הבין שמשהו חסר לו. "האדמה", הוא אומר בפשטות. כשהוריה של אשתו, נועה צור, הציעו לו לעבד שטח בתל גזר - משהו התחבר מיד. הקרקע הגירית, הסלע, הנוף, התחושה של המקום. "היה ברור שאפשר לגדל פה גם זיתים", הוא מספר, "אבל משהו קרא לי דווקא לגפן. אולי כי היא דורשת יותר קשב". מה שמעניין הוא שאיתמר בכלל לא הגיע מעולם היין. הוא אפילו לא ממש אהב יין בתחילת הדרך, ובטח שלא ראה את עצמו מקים יקב. המחשבה המקורית היתה להיות כורם - לגדל ענבים ולמכור אותם הלאה ליקבים אחרים. וזה אכן מה שהוא עושה עד היום, בעיקר מול יקב פלם, שהוא עדיין הלקוח המרכזי של הכרם. רק שבעוד כמה שנים, כך נראה, רוב הענבים כבר יישארו בבית. ב-2015 התחיל לעשות את הבציר הראשון שלו ביקב שורק. "רציתי להבין את כל התהליך - כדי לגזור אחורה מה משפיע באמת בכרם", הוא מספר. מה שהתחיל כניסוי וטעייה של מישהו שרק מנסה להבין את הכרם שלו, הפך מהר מאוד להתאהבות ביצירה עצמה. הוא ייצר חביות קטנות, למד תוך כדי תנועה, והתחיל לדייק לעצמו לא רק איך לגדל ענבים - אלא גם איזה יין הוא רוצה לעשות. "לקח לי זמן להבין מי אני כיינן" היום יקב צור עדיין קטן יחסית - סביב 5,000 בקבוקים - אבל התוכניות קדימה גדולות הרבה יותר. כרם חדש שניטע ב-2024 מסמן את הכיוון הבא של היקב: יותר יינות לבנים, רוזה ובלאן דה נואר, עם זנים כמו רוסאן, אסירטיקו, גרנאש בלאן ושנין בלאן שייכנסו לניבה בשנים הקרובות. אבל מה שמעניין באמת אצל איתמר הוא לא רק מה הוא מגדל - אלא איך הוא חושב. "לקח לי המון זמן להבין מי אני כיינן", הוא אומר. והמשפט הזה כנראה מסביר הרבה מאוד גם על היינות שלו. הגישה שלו בכרם משלבת חקלאות מודרנית עם תפיסה אקולוגית רגועה ומפוכחת - בלי קיצוניות ובלי סיסמאות. כיסוי צמחי, הסתכלות על בעלי החיים באזור, ניסיון לעבוד יחד עם הסביבה ולא נגדה. "אני פחות מתחבר לצדדים המיסטיים של הביו-דינמי", הוא מחייך. "לא קרני שור ומולד ירח. אבל כן חשוב לי שהכרם יהיה מקום חי". ועדיין, הוא לא מנסה לצייר תמונה אידיאליסטית מדי. יש גם ריסוסים, גם התמודדות מורכבת עם שטח שנמצא בתוך אזור רגיש של גן לאומי תל גזר, וגם לא מעט איזונים שצריך לעשות בדרך. מבחינתו, המטרה היא לא "טוהר" מוחלט - אלא חקלאות קשובה ואחראית יותר. "אני לוקח אותם בחשבון" הלוגו של היקב - צבי - מגיע מהצבאים שמסתובבים בכרם. גם אם הם עושים נזקים, איתמר לא באמת רואה בהם אויבים. "אני לוקח אותם בחשבון". וזה אולי משפט קטן, אבל הוא אומר הרבה. גם השם לא מקרי. בנו הבכור נושא את השם האמצעי "צבי", על שם סבה של נועה. איכשהו, כמו הרבה דברים ביקב הזה, גם כאן הכל מתחבר בחזרה למשפחה, למקום ולאדמה. "בדיוק כמו שדמיינתי" - החלום הופך למציאות לפני כשלוש שנים הצליח איתמר, בעזרת שותפיו, לרכוש שטח צמוד לכרם, אחרי שחיכה לו לא מעט זמן. על הקרקע עמד מבנה ישן מתחילת שנות האלפיים, שבעבר שימש כבית בד - ואצל איתמר הוא הפך למה שהוא מגדיר בלי להתבלבל כהגשמת חלום. "זה בדיוק היקב שדמיינתי" , הוא אומר. היום, כשעומדים שם מול הכרמים של תל גזר, קל להבין למה. הכל מרגיש מאוד מחובר לסביבה - לא מנקר עיניים, לא מנותק מהנוף, אלא נטוע בתוך המקום עצמו. גם כאן, כמו בשאר הדברים שאיתמר עושה, אין תחושה של ניסיון להרשים בכוח. היקב החדש לא נבנה כדי להיות מפואר, אלא כדי להיות נכון - לו, לכרם ולדרך שהוא רוצה לבנות. "כל יין צריך להצדיק את עצמו" ביקב צור לא ממהרים להוציא יינות רק כי "צריך". מבחינת איתמר, כל יין צריך להרגיש שלם, מדויק, כזה שמספר באמת את הסיפור של הכרם. הרוזה "זפיר", למשל, לא נולד כתוצר לוואי של יין אדום, אלא כיין שתוכנן מראש כרוזה. "היום זה אולי היין שהכי מייצג את הכרם", הוא אומר. לעומתו, "שרקייה" - הבלנד האדום של היקב - הוא המקום שבו הוא מרשה לעצמו יותר יצירתיות. זה גם היין שהוא הכי נהנה לעשות לדבריו - המקום שבו האג'נדה והטעם האישי שלו באדומים באים לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר. גם שמות היינות לא מקריים. איתמר למד גיאוגרפיה, ורוב היינות נקראים על שם רוחות: זפיר, שרקייה, לבנטר. זפיר - רוח מערבית נעימה ועדינה. שרקייה - הרוח המזרחית החמה שמאפיינת את האזור שלנו. לבנטר - רוח שמגיעה מאזור הלבנט. הרוח, האדמה, הנוף, בעלי החיים - הכל איכשהו מתחבר אצלו לאותה שפה בדיוק. שפה שהיא לא במקרה חיבור מדויק לרוח. רשמי טעימה 🍷 זפיר רוזה 2024 רוזה מדויק, בהיר ועדין, אבל כזה שלא נעלם לרגע. מורכב מ-50% קברנה סוביניון ו-50% סירה. יש בו רעננות נהדרת, פרי אדום עדין, משהו מעט עשבוני, והמון ניקיון. לא רוזה שמנסה להיות "ממתק קיץ", אלא יין עם מחשבה ואופי. ככל שטועמים אותו, מבינים למה איתמר מרגיש שהוא מייצג כל כך טוב את הכרם. שרקייה 2023 בלנד של שלושת הזנים האדומים הראשונים שניטעו בכרם: קברנה סוביניון, סירה ופטי ורדו. יין אלגנטי מאוד. לא כוחני, כזה שלא מנסה להרשים דרך עומס - אלא דרך איזון, ובלי מאמץ. פרי מדויק, תיבול עדין, תחושה מאוד הרמונית ונעימה לשתייה. כזה שכיף לחזור אליו לעוד לגימה בלי להתעייף ממנו. אגב - הסוביניון בלאן שכל כך רציתי לטעום התנפץ לאיתמר על הרצפה ממש רגע לפני שנמזג לכוסות. במקום להתבאס, פשוט צחקנו. "כנראה שנצטרך להיפגש שוב לטעימה שלו" - סיכמנו. ואני? כבר מחכה ממש לזה, וללראות לאן היקב יתפתח. נראה שיש לנו פה מקום חדש ומקסים. לחיי סגירת מעגלים והתחלות חדשות!

על עשיית היין בישראל - ההיסטוריה וההתפתחות של ייצור היין בארץ, הטרואר, אזורי היין והיקבים השונים. הסיפור שמאחורי עולם היין הישראלי סיפורה של ישראל הוא גם סיפורה של הגפן. עוד מתקופת הברונזה גידלו כאן ענבים וייצרו יין. היין היה חלק בלתי נפרד מהמרקם החקלאי, הרוחני והחברתי של הארץ – מגתות עתיקות שנמצאו בהר הנגב ובגליל, דרך קידוש השבת וארבע הכוסות של פסח, ועד הצל האהוב של גפן מתפתלת על סוכה בגג בית שטוח. בתקופה הביזנטית הפכה ישראל (או אז - פלשתינה) ליצואנית יין משמעותית, עם עדויות ברורות לייצור רחב היקף ולסחר בינלאומי, בעיקר דרך עזה ואשקלון. גם כאשר הגיעו תקופות של דעיכה - כמו תחת שלטון האיסלאם, בו נאסרה שתיית יין - המסורת לא נעלמה. הגתות נותרו, הדיבס (ריבת ענבים) החליף את היין, והגפן המשיכה לצמוח. המהפכה המודרנית החלה במאה ה-19, עם יסוד היקבים הראשונים על ידי משפחת שור בירושלים, מקווה ישראל ב-1870, ויקב ראשון לציון שנתמך על ידי הברון רוטשילד - שבזכותו יובאו לכאן גפנים וייננות מצרפת. מאז ועד מלחמת העולם הראשונה, הפך היין לאחד ממוצרי הדגל של ההתיישבות הציונית. אחרי קום המדינה, נוספו יקבים כמו בנימינה ופתח תקווה, והחל מעבר איטי מהכמות אל האיכות. בשנות ה־90, עם פתיחת השוק ליבוא, התעורר גם היצרן המקומי: ייננים החלו לייצר יינות בסטנדרט בינלאומי - והרמה עלתה פלאים. כיום פועלים בישראל כ־400 יקבים - החל מיקבים מסחריים גדולים ועד יקבי בוטיק משפחתיים. רוב היקבים מייצרים יין כשר, אך מגמת האיכות היא זו שמובילה. הענבים - עד לפני לא הרבה זמן היו בעיקר מרלו, קברנה ושיראז (סירה), אבל בעשור האחרון מגדלים כאן גם קריניאן, גרנאש, מרסלאן ועוד לא מעט זנים לבנים ומקומיים. הענבים נשתלים באזורים מגוונים - מרמת הגולן בצפון, דרך אזור זכרון והרי יהודה במרכז ועד הנגב. שיטות הגידול מתקדמות, חלקן ביודינמיות או טבעיות, והיצוא (לפחות עד ה-7.10.23) צובר תאוצה - במיוחד לארה"ב ואירופה. עד לא מזמן 60% מהיין שיוצר בישראל היה אדום, כ־30% לבן, והיתר - רוזה או מבעבע, אולם בשנים האחרונות חל שינוי והייצור מתקדם לעבר יותר לבנים ורוזה, אולי כתוצאה מההתחממות הגלובלית, אולי כתוצאה מהעובדה שיותר צעירים נכנסו לעולם היין וזה הטעם שלהם, ואולי מסיבות נוספות. שוק היין המקומי מגלגל למעלה מ-2 מיליארד ש"ח בשנה, ומציע לא רק יין - אלא חוויה שלמה של תרבות, טעם וסיפור. בין אם אתם חובבי יינות גדולים, אוהבי הרפתקאות בוטיקיות, או פשוט נהנים מכוס בסוף היום - ליין הישראלי יש הרבה מה להציע, והוא רק ממשיך ומתפתח. 🌿 מוזמנים לגלות, לטעום ולהתרגש ביחד - כי יין ישראלי הוא הרבה יותר ממשקה. הוא תרבות שנמשכת אלפי שנים, והוא כאן כדי להישאר. יקבים בישראל בישראל פועלים מאות יקבים – מהגדולים והוותיקים ועד יקבי בוטיק משפחתיים, שפועלים מכל קצוות הארץ. אבל, בניגוד למדינות יין ותיקות, בישראל רק אזור אחד מוכר רשמית כאזור יין. האזור הזה הוא הרי יהודה, וגם בו הרגולציה מתונה יחסית למה שמקובל בעולם. כל שאר היקבים בארץ מייצרים יין על פי הידע, הניסיון והחזון של היינן והכורם - בלי מסגרת אזורית מחייבת, ובלי תיוג רשמי של מקור הענבים ושיטות העשייה. כמו לכל דבר - גם לזה יש יתרונות וחסרונות: מצד אחד זה פותח מרחב ליצירתיות ולחופש ביטוי של הכורמים והייננים, ומצד שני - זה מקשה לפעמים על הצרכן להבין מה מאפיין כל אזור ומה מחכה לו בבקבוק. ובכל זאת - זה בדיוק חלק מהקסם של היין הישראלי: הוא עוד נכתב. בכל יום, בכל כרם, בכל בקבוק. מחוז הצפון האזור עם הריכוז הגבוה ביותר של כרמים ויקבים בישראל – כולל את הגליל העליון והתחתון, הגולן ואזור מרום הגליל. הטרואר והזנים מגוונים, והיינות נוטים להיות עוצמתיים, מרוכזים וארומטיים – עם חומציות טובה ומבנה יציב. המשך קריאה אזור השרון אולי זה לא אזור יין קלאסי, אבל דווקא כאן, בין קרקעות חמרה וחול, אקלים ים־תיכוני מתון וקרבה לים – פועלים כמה יקבים מסקרנים. זה אזור שלא מדגיש את הגובה אלא את הגישה, ודווקא בזכות זה מתפתח בו אופי ייחודי. המשך קריאה יהודה ושומרון אזור הררי גבוה ברובו. טרואר גירי, טמפרטורות נמוכות וקרבה למסורת היסטורית של יין מתקופת המקרא. חלק מהיקבים מתמקדים ביינות כבדים ומרוכזים ואחרים ביינות עדינים יותר עם מגע של טרואר מקומי מובהק. המשך קריאה אזור היין יהודה כשמדברים על יין בישראל, קשה שלא להתחיל באזור שבו הכול התחיל: הרי יהודה. האזור הזה, שנמצא בין ירושלים לבית שמש, לא רק עשיר בהיסטוריה ובתנ"ך - הוא גם הערש של הייננות המודרנית בארץ. לא בכדי מצויים בו כל כך הרבה יקבים שעושים יינות נהדרים. המשך קריאה אזור המרכז אזור שאולי לא מתאפיין בכרמים רבים, אבל הוא בית ליקבים חשובים שפועלים בגישה מדויקת ומודרנית. נוצרת כאן ייננות שמבוססת פחות על טרואר ויותר על חזון אישי. יקבים מוכיחים שגם בלב המרכז אפשר לייצר יינות מרשימים, מדויקים – ולעיתים מפתיעים. המשך קריאה מחוז הדרום כולל את הנגב, ממצפה רמון ועד רמת ערד. למרות תנאי מדבר, נבנו באזור מערכות השקיה חכמות וניטעו כרמים שמתבססים על נגר עילי ומים מותפלים. אדמות לס, חצץ ובזלת. היינות מצטיינים בריכוז פרי ובשיזוף נעים, עם ניחוח מדברי מיוחד. המשך קריאה

כל מה שרציתם לדעת על אחד מאזורי היין היפים והוותיקים בעולם - פיימונטה, שמייצר לנו יינות נביולו וברברה מצוינים - ולא רק. פיימונטה - איטליה יינות פיימונטה - כשמסורת פוגשת טרואר אזור פיימונטה, הממוקם בצפון-מערב איטליה, הוא אחד המקומות החשובים ביותר בעולם היין. שילוב מושלם בין נופים מהממים וקרקעות פוריות ליצירת יינות ייחודיים, שרבים מהם זכו להכרה בינלאומית. מהעת העתיקה עד היינות הגדולים של היום הסיפור של יינות פיימונטה מתחיל עוד בתקופות העתיקות, אז הרומאים החלו לטפח כרמים באזור. עם השנים, ייצור היין התפתח וכיום הוא מהווה חלק חשוב בתרבות האיטלקית. במאות האחרונות, יינות מהאזור זכו להכרה בינלאומית בזכות האיכות הבלתי מתפשרת שלהם.משמש בית חם לכרמים בני מאות שנים. הזנים שהפכו את פיימונטה לאגדה שהיא בפיימונטה מגדלים מספר זני גפנים עיקריים שהופכים את היינות לכה מיוחדים: נביולו – הזן האצילי של פיימונטה נביולו הוא הזן המרכזי והמוכר ביותר בפיימונטה. ממנו מייצרים את יינות ברולו וברברסקו המפורסמים. ליין מנביולו יש צבע אדום עוצמתי, ארומות מורכבות וטעמים עמוקים. חוקי ייצור: ברולו קלאסי: לפחות 38 חודשים, מהם 18 בחבית. ברולו רזרבה: לפחות 62 חודשים, מהם 18 בחבית. ברברסקו קלאסי: לפחות 24 חודשים, מהם 9 בחבית. ברברסקו רזרבה: לפחות 48 חודשים. ברברה - האדום הידידותי של פיימונטה ברברה הוא זן נוסף הנפוץ בפיימונטה. היינות כהים, עשירים בפרי יער ווניל, ומתאימים למגוון רחב של מאכלים – החל מרעננים וצעירים ועד גרסאות מורכבות ומתיישנות. חוקי ייצור: לפחות 4 חודשי יישון; גרסאות סופרייר ורזרבה מתיישנות עד 12 חודשים. דולצ'טו - היין היומיומי של פיימונטה זן שמייצר יינות קלים, יבשים ורעננים – למרות שמו ("מתוק"). יינות דולצ’טו הם בעלי צבע אדום עמוק וארומות פרי קלילות. חוקי ייצור: יישון מינימלי של 2 חודשים. פרייזה - מבעבע, קליל ומפתיע פרייזה משמש בעיקר ליינות מבעבעים וקלילים, עם ארומות פרחים, פירות ותבלינים. לאחרונה מופיעות גם גרסאות שקטות ומעניינות. חוקי ייצור: לרוב ללא יישון, לשתייה מיידית. הענבים הלבנים של פיימונטה – לא רק אדום לצד הענבים האדומים, פיימונטה היא גם בית לזנים לבנים איכותיים: - ארנייז (Arneis) – אגסים, ליים, אפרסק ושקדים. יין רענן ומעט מוסקטי. ללא דרישות יישון. - קורטזה (Cortese) – מעניק את יין גאבי; ארומות פרח, תפוח והדרים. ללא יישון ממושך. - מוסקטו ביאנקו (Moscato Bianco) – ליינות מוסקטו מתוקים, פרחוניים ופירותיים. מתאים לשתייה צעירה. - טימורסו (Timorasso) – זן לבן מקומי שמעניק יינות מורכבים עם פוטנציאל יישון מרשים. כל יקב מייצר בסגנון שונה – חלק עם חבית, חלק בלי. בנוסף, מיוצרים גם יינות מענבים בינלאומיים כמו ריזלינג. הטרוארים של ברולו – כשקרקע יוצרת אופי בברולו יש אזורים שונים, וכל אחד מהם מעניק ליין מאפיינים ייחודיים: Bussia – עוצמה ומורכבות מפירות בשלים ותבלינים. Serralunga – עושר, ריכוז ופירות כהים. Brunate – אלגנטיות פרחונית על אדמת גיר. Cannubi – פרי, פרח וגוף בינוני. ועוד רבים – כל אחד וסגנונו. קרקעות ברברסקו – אלגנטיות ועדינות מהטב ע חלקות הנביולו בברברסקו ממוקמות באזורים מגוונים, על קרקעות חוליות וחרסיתיות שמעניקות ליינות עדינות ואלגנטיות: Rabajà - פרחוני, פירותי ומאוזן. Asili - פרחים, תבלינים ועוצמה אלגנטית. Montefico - עושר, מינרליות וסיומת ארוכה. Pora - אלגנטיות רכה עם פרחים ופירות. מה מייחד את יינות פיימונטה? - טרואר ואקלים – מזג אוויר מתון ואדמות מגוונות. - מסורת וחדשנות – ידע עתיק לצד פיתוח מתמיד. - הכרה עולמית – פרסים, ציונים והערכה רחבה. אתגרי ההווה - התחממות וצרכנים משתנים ההתחממות הגלובלית משפיעה על הבשלת הענבים והאיזון ביין. בנוסף, צרכנים כיום מעדיפים יינות שאפשר לשתות גם בצעירותם. יינני פיימונטה מסתגלים – ורבים מהיינות החדשים מיוצרים כך שיהיו מהנים גם בטווח הקרוב. לסיכום - פיימונטה בלב ובחך יינות פיימונטה הם חלק בלתי נפרד מהתרבות האיטלקית ומהווים מקור גאווה לאזור ולמדינה. איכותם, ייחודם ועומקם הופכים כל ביקור באזור לחוויה בלתי נשכחת. זכיתי לחוות – והיום אני יכולה לומר בביטחון: כשנביולו מגיע מהחלקה הנכונה ונעשה בגישה הנכונה, אני לגמרי שם. יקבים בפיימונטה בפיימונטה ביקרתי במספר לא מבוטל של יקבים, הכרתי את דרכי העשייה הייננית וטעמתי מגוון יינות נפלאים. בין היקבים בהם ביקרתי: לה ספינטה אודרו קבלוטו דמילאנו פירה צ'רטו מרקזי די ברולו פנוצ'יו אין ספק, כי פיימונטה הוא אחד מאזורי היין היותר חביבים עליי בעולם, ושברגע שיתאפשר שוב - אחזור לשם. לחיים!

Privacy Policy Legal Disclaimer The explanations and information provided on this page are only general and high-level explanations and information on how to write your own document of a Privacy Policy. You should not rely on this article as legal advice or as recommendations regarding what you should actually do, because we cannot know in advance what are the specific privacy policies you wish to establish between your business and your customers and visitors. We recommend that you seek legal advice to help you understand and to assist you in the creation of your own Privacy Policy. Privacy Policy - the basics Having said that, a privacy policy is a statement that discloses some or all of the ways a website collects, uses, discloses, processes, and manages the data of its visitors and customers. It usually also includes a statement regarding the website's commitment to protecting its visitors' or customers' privacy, and an explanation about the different mechanisms the website is implementing in order to protect privacy. Different jurisdictions have different legal obligations of what must be included in a Privacy Policy. You are responsible for making sure you are following the relevant legislation to your activities and location. What to include in the Privacy Policy Generally speaking, a Privacy Policy often addresses these types of issues: the types of information the website is collecting and the manner in which it collects the data; an explanation about why is the website collecting these types of information; what are the website's practices on sharing the information with third parties; ways in which your visitors and customers can exercise their rights according to the relevant privacy legislation; the specific practices regarding minors' data collection; and much, much more. To learn more about this, check out our article " Creating a Privacy Policy ".

שיר שמולביץ מראיינת את היינן זאב דוניה על האג'נדה הייננית שלו ביקב סוסון ים ועל הדבר הקבוע היחיד שיש שם: חוסר עקביות.. כוס יין עם זאב דוניה שיחה עם היינן של יקב סוסון ים על חוסר העקביות כדרך ועל יין כמחשבה. שיחה שנשארת הרבה אחרי שהכוס מתרוקנת. "הדבר היחיד שעקבי ביקב סוסון ים הוא חוסר העקביות" זאב דוניה אומר את זה בפשטות, כמעט בלי להטעים את המשפט, אבל מי שמכיר את היינות של יקב סוסון ים יודע – זו לא אמירה שנזרקה לאוויר. זו תמצית של דרך. זאב דוניה מעולם לא ניסה לייצר יין "נכון", "מצליח" או "כזה שכולם אוהבים". הוא גם לא ניסה לייצר יין עקבי. הוא ניסה - ועדיין מנסה – לייצר יין נאמן. לענבים, למקום, ולרגע. מהקולנוע לכרם - יצירה טוטאלית לפני שהיה יינן, זאב היה איש קולנוע. במאי, מורה, יוצר. המעבר ליין לא היה שינוי כיוון - אלא המשך טבעי של אותה תפיסה יצירתית: Independent Film-making, במובן העמוק של המילה. אדם אחד שמרכז בידיו כמעט את כל ההחלטות, לא מתוך אגו - אלא מתוך אחריות. בלי פשרות, בלי ועדות, ובלי צורך לרצות. "אני משרת את הענבים" , הוא אומר - והמשפט הזה מסביר הרבה יותר מכל מניפסט יינני. הכרם כנקודת מוצא, לא כאמצעי הכרמים של סוסון ים ניטעו במושב בר גיורא, בגובה של כ־700 מטר, והם אורגניים מיום נטיעתם בשנת 2000. לא כהצהרה שיווקית, אלא כדרך עבודה. נטיעה בצפיפות חריגה - 550 גפנים לדונם, נטיעה שיוצרת תחרות, עקה, ויבולים נמוכים במיוחד. הענבים קטנים, מרוכזים, עם יחס קליפה־נוזל גבוה, ועם אופי ברור. הכרם, מבחינת דוניה, הוא לא חומר גלם שצריך "לתקן" - אלא שותף ליצירה. שמרי בר והוויתור על שליטה בשנת 2017 התחיל דוניה ניסוי - תסיסה של שנין בלאן בשמרי בר בלבד . בלי רשת ביטחון, בלי שמרים מתורבתים, ובלי ניסיון "לכוון" את היין. הניסוי הצליח - והפך לדרך. בהמשך חזר על כך גם בזנים אדומים, ובצירי 2022 והלאה מותססים כל יינות היקב בשמרי בר בלבד. "אין היגיון לנסות לבטא מקום", הוא אומר, ויש שיגידו - בצדק, "ולהשתמש בשמרים שמקורם בכלל בבורדו או בפיימונטה". זהו, מבחינתו, ויתור מודע על שליטה - אבל גם אמירה ברורה על זהות. היינות בכוס 🥂 Balzac 2024 - בלזק 2024 הוא בלנד לבן של סוביניון בלאן, שנין בלאן ורוסאן. שלושה זנים, שלוש שפות, בלי ניסיון לאחד אותן לכדי זהות אחת ברורה. יש כאן רעננות מאופקת, עומק, מרקם ומתח פנימי. לא סוביניון קלאסי, לא שנין מזוהה, ולא רוסאן מוביל, אלא יין מקסים שמסרב להיצמד להגדרה. 🥂 Wild Chenin 2023 - אם יש יין שמזקק את הפילוסופיה של סוסון ים - זה השנין. זה לא הג'יימס, זה הפראי. יש כאן תסיסה פראית עם שמרי הבר בלבד, בלי מסכות. פרי לבן, תפוח, הדרים, חומצה חיה ומרקם גירי כמעט. יין שמדבר בשקט - אבל אומר המון. 🥂 Sauvignon Blanc Single Barrel 2023 - סוביניון בלאן שעבר תסיסה ויישון בחבית, והזן עדיין נוכח וברור בכוס. החבית ממסכת אותו לטובה - מרככת, מעגלת ומעמיקה. המרקם מעט שמנוני, כזה שכבר עכשיו מרגיש עשיר, ובעתיד יתפתח לדבשיות עדינה ומורכבת. יין מאוד מיוחד, שמבקש זמן. 🥂 Roussanne Single Barell 2023 - רוסאן זני, שעבר חבית וזה מורגש מאוד ורק מוסיף לו המון עומק ומורכבות. יש כאן פרי צהוב, נגיעה דבשית, מרקם עגול אך לא כבד, וחומצה שמחזיקה הכל במקום. רוסאן מופלא שגורם לך לחשוב. 🍷 Grenache Wild 2022 - גרנאש בתסיסת שמרי בר, לא מסונן, שמרגיש חי ותנועתי. יש כאן פרי אדום, תיבול ים־תיכוני, נגיעה עשבית ואדמתית והרבה אנרגיה. זה יין מיוחד שצריך רגע להתרגל אליו, ואז מתאהבים. 🍷 Antoine 2023 - בלנד אדום שמשתנה משנה לשנה - וגם כאן אין נוסחה קבועה. פרי כהה, תיבול, עומק, אבל גם רוך. יין שמרגיש לא מהונדס, לא מלוטש מדיי, אלא אנושי. יין כאמנות, יין כפילוסופיה זאב דוניה הוא לא רק יינן. הוא אמן, והוא פילוסוף. היינות שלו לא מנסים להיות יפים בכל מחיר, ולא מחפשים קונצנזוס. הם מבקשים הקשבה, סבלנות, ונכונות לפגוש משהו שלא תמיד מתיישר לפי הציפיות שלנו. ובתוך כל זה יש גם את הסיפור, את היצירה שמעבר: אירוח פתוח, שיח עמוק, ושיחה שממשיכה הרבה אחרי שהכוס מתרוקנת. תודה על זה ובעיקר על נקודה חשובה למחשבה, והיא, כדבריו: "יין, כמו יצירה טובה, לא חייב להיות עקבי - הוא חייב להיות אמיתי". לחיים!🍷