Search Results

קורס היין כוס ראשונה מאפשר לכם ללמוד את כל מה שצריך כדי להיכנס לעולם המופלא של היין. כוס ראשונה תמיד רציתם להבין יין באמת? ✨ להרגיש בטוחים מול מדפי היין, לדעת לבחור במסעדה, לגלות את הסודות שמאחורי כל בקבוק - וליהנות מהיין בצורה עמוקה יותר? “כוס ראשונה” הוא קורס דיגיטלי קצר וחווייתי שילווה אתכם בצעדים הראשונים לעולם היין - בצורה נגישָה, בלי פוזה, ועם הרבה טעם. להצטרפות >> 🍇מה תלמדו בקורס? במהלך 10 שיעורים פרקטיים ואינטראקטיביים תגלו: את סוגי היין והזנים המרכזיים – ואיך מבדילים ביניהם. איך לטעום יין כמו מקצוענים – צעד אחר צעד, עם החושים שלכם. מה באמת מספרת לנו התווית על הבקבוק – ואיך לבחור יין נכון. את ההבדלים בין עולם ישן לעולם חדש – ואיך לזהות אותם בלגימה. איך לאחסן ולהגיש יין נכון בבית. איך להתאים יין לאוכל בקלות ולהפוך כל ארוחה לחגיגה. כל זה – אונליין, בקצב שלכם, בבית שלכם. כן, אני רוצה להירשם 👩💻 קצת עליי אני שיר שמולביץ – עיתונאית יין, מדריכת יין ומנהלת קהילת הפייסבוק "שיר היין" עם מעל ל־7,100 חובבי יין פעילים. את דרכי המקצועית בעולם היין העמקתי בלימודי WSET Level 2, ואני ממשיכה לטעום, לכתוב ולחקור את עולם היין בארץ ובעולם. במהלך השנים ארגנתי עשרות ערבי טעימה חווייתיים ומעמיקים, שבהם חובבי יין מתחילים וגם מקצוענים גילו איך לגשת ליין מתוך סקרנות ולא מתוך פחד או פוזה. הידע שלי משלב חוויות שטח, טעימות, ביקורים ביקבים ומפגשים עם מיטב הייננים – יחד עם ניסיון רב בליווי קהל רחב בדרכו הראשונה לעולם היין. בקורס הזה אני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע קצר וממוקד שיאפשר לכם לטעום יין כמו מבינים אמיתיים. כל זה – אונליין, בבית שלכם, בקצב שלכם. כן, אני רוצה להירשם לרגל ההשקה - 50 ש"ח מתנה בהקלדת קוד הטבה: shirswine להרשמה תוקף ההטבה: ה-31.12.25 בחצות כל מה שרציתם לדעת לפני שנרשמים 🍷 למי הקורס מתאים? לכל מי שרוצה להבין יין לעומק - גם אם אתם בתחילת הדרך וגם אם אתם כבר שותים ומכירים קצת. אין צורך בידע מוקדם. 🍇 איך הקורס מתבצע? זהו קורס יין דיגיטלי, כלומר כולו אונליין - נגיש מכל מחשב או טלפון, זמין תמיד, ובקצב שלכם. את הגישה לקורס אתם מקבלים מיד עם העברת התשלום. 🍾 מה מקבלים בסוף הקורס? ידע מקצועי וכלים פרקטיים שיאפשרו לכם להבין תוויות, לזהות סגנונות ולבחור יין בביטחון - בין אם בחנות, במסעדה או כשאתם מגישים יין בבית. הקורס מעניק בסיס מקצועי אמיתי ושפה ברורה, כך שתוכלו לדבר על יין ולהרגיש בטוחים גם מול חובבי יין ותיקים. 🥂 האם צריך לקנות יינות מיוחדים? לא חובה. אפשר להתחיל עם בקבוקים שזמינים בכל סופר. מי שירצה יוכל לקבל באופן אישי המלצות ליינות שכדאי לטעום כדי להעמיק עוד יותר את הידע. 📩 האם יש ליווי אישי? כן! אפשר לשלוח לי משימות, טעימות ושאלות, ואני חוזרת עם פידבק אישי לכל משתתף. עולם היין הוא אינסופי, אבל הצעד הראשון פשוט: למלא כוס, לפתוח בקבוק ולהתחיל לגלות. ‘כוס ראשונה’ נותן לכם את כל הכלים להבין, לבחור וליהנות מיין – בביטחון ובקלות. אני כאן כדי ללוות אתכם בצעד הראשון הזה, עם ניסיון, אהבה גדולה ליין ורצון אמיתי להפוך אותו לנגיש, מהנה וחלק מהחיים שלכם. להרשמה

כל מה שחשוב לדעת על אזור היין סנטוריני ביוון, האי הגעשי שמייצרים בו בעיקר אסירטיקו, יין לבן מדהים. סנטוריני - יוון יינות סנטוריני: מסע אל לב הטרואר הוולקני של יוון אומרים שפעם שלישית גלידה, ואכן, לאחרונה חזרתי מביקורי השלישי בסנטוריני, והוא בהחלט היה גלידה. סנטוריני הוא אזור יין שהתאהבתי בו בזכות האסירטיקו, ואותו הכרתי דווקא בארץ. זו היתה טעימה שארגן טל שקד במשרדי "דרך היין", ושם טעמתי לראשונה יין לבן מענבי אסירטיקו של יקב ארגירוס. ההתאהבות היתה מיידית, ואם תעשו חיפוש בקבוצה תראו לא מעט פוסטים על היין הספציפי הזה וגם על יינות אסירטיקו בכללי. אמנם, יש זני ענבים לבנים נוספים בסנטוריני, אבל האסירטיקו הוא המרכזי. מכיוון שההתאהבות שלי בזן הזה סצפציפית מסנטוריני היתה מוחלטת, החלטתי שאני מקדישה את ביקורי השלישי באי היפהפה הזה לטעימת עומק של אסירטיקו בארבעה יקבים שונים. את סקירת הטעימות בכל אחד מהיקבים אני אכתוב בנפרד, אבל קודם חשוב מאוד לדבר באופן כללי על הזן הזה באי הזה. האסירטיקו של סנטוריני. היסטוריה של יין באי שנולד מהתפרצות סנטוריני, אי שנוצר מהתפרצות געשית דרמטית לפני כ-3,500 שנה, נושא עמו היסטוריה ארוכה של גידול גפנים וייצור יין. ממצאים מהעיר הפרהיסטורית אקרוטירי מעידים כי כבר בתקופה המינואית נהגו לייצר בו יין. ההתפרצות עצמה כיסתה את האי באפר וולקני עבה, אך דווקא תהליך זה הוא שתרם להיווצרות טרואר יוצא דופן שמאז ועד היום משמש בית חם לכרמים בני מאות שנים. הטרואר הייחודי של סנטוריני האדמה הוולקנית של סנטוריני, המכונה "אספה" (Aspa), מורכבת מתערובת של בזלת, אפר וולקני וחול, ואינה מכילה חרסית. תכונות אלו מעניקות לה ניקוז יוצא דופן ומונעות מחלות גפנים כמו הפילוקסרה. האקלים היבש של האי מחייב את הגפנים להיאבק על כל טיפת מים – לרוב באמצעות טל הלילה, אותו סופגת האדמה ושומרת לצמח. זני הענבים של סנטוריני הזן הדומיננטי באי הוא אסירטיקו, שמכסה כ-70% משטח הכרמים. לצדו גדלים זני ענבים לבנים נוספים כגון איידני ואתירי, המשמשים בעיקר לבלנדים. בזנים האדומים נכללים מנדילריה (Mandilaria) – זן עז צבע המשמש לרוב כמרכיב תומך, ומאברוטרָאגָנו (Mavrotragano) – זן עתיק שכמעט ונכחד ושב בשנים האחרונות כזן שממנו מופקים יינות אדומים מורכבים ובעלי עומק. אסירטיקו – היהלום הוולקני של סנטוריני אסירטיקו הוא לא רק הזן החשוב ביותר של האי – הוא אחד הייחודיים בעולם. הוא מצליח לשמור על חומציות גבוהה גם כאשר רמות הסוכר בשיאן, מה שהופך אותו אידיאלי ליינות לבנים יבשים, רעננים, מינרליים ומדויקים. רוב הגפנים של האסירטיקו הסנטורינאי מגודלות בשיטת גידול עתיקה הנקראת קולורה – סל נמוך וצמוד לקרקע שמגן על הגפן מהרוח ומהשמש. טעמו של הזן משתנה בהתאם לטרואר של הכרם ולשיטת היישון, אך תמיד ניתן למצוא בו חותם ברור של מינרליות, מליחות ופירות הדר, עם מבנה חומצי נהדר, פוטנציאל יישון מפתיע, ואופי בלתי נשכח לחובבי יין אמיתיים. היקבים בסנטוריני כיום פועלים בסנטוריני כ-21 יקבים רשומים, המשלבים ידע מסורתי עם טכנולוגיה מודרנית. בין הבולטים שבהם נמצאים Santo Wines (היקב הקואופרטיבי המרכזי), Domaine Sigalas, Estate Argyros ו-Artemis Karamolegos – כולם מייצרים יינות לבנים מהזן אסירטיקו, יינות אדומים ואף את יין הקינוח המסורתי Vinsanto. וינסנטו – מסורת של מתיקות הוא יין קינוח מסורתי מסנטוריני, המיוצר מענבי אסירטיקו (ולעיתים גם איידני ואתירי) שנבצרו מאוחר ויובשו בשמש למשך כשבועיים עד שלושה. לאחר מכן מתרחשת תסיסה איטית והתיישנות ארוכה מאוד – לעיתים 4 שנים ומעלה – בחביות עץ ישנות. התוצאה: יין מרוכז מאוד, בעל צבע ענברי, סוכר טבעי גבוה, חומציות מאוזנת וניחוחות של תאנים, תבלינים ופירות יבשים. ביקור יינני בסנטוריני – טעם של מחקר אישי בביקורי האחרון בסנטוריני זכיתי להתארח בארבעה מהיקבים החשובים שבאי: Vassaltis, Argyros, Artemis Karamolegos ו-Santo Wines. כל אחד מהם מייצר, בנוסף ליינות אסירטיקו, גם יינות אדומים ו-Vinsanto איכותי, אך אני בחרתי להתמקד בטעימה מעמיקה של אסירטיקו בלבד. ערכתי טעימה השוואתית מרתקת שמטרתה לבחון את השפעת שיטות הייצור וההתיישנות על האופי הארומטי והמרקמי של היין: - אסירטיקו מגפנים צעירות מול גפנים ותיקות. - יינות שלא עברו יישון על השמרים לעומת כאלה שכן. - אסירטיקו שיושן אך ורק במיכלי נירוסטה, לעומת כאלה שיושנו בחביות עץ – כולל חביות גדולות, חביות קטנות, ואף חביות ששימשו בעבר להתיישנות וינסנטו. ההבדלים היו מובהקים – בנפח, בעומק, בעשבוניות, במינרליות ובמליחות. זו הייתה טעימה ממוקדת בזן שאני כה אוהבת – והגעתי ממנה עם תובנות חדשות ומקסימות. אני מודה מעומק הלב לארבעת היקבים על קבלת הפנים, הזמן והשיתוף. על כל אחד מהם כתבתי בנפרד, ואתם מוזמנים לצאת איתי למסע היכרות של יקבים מופלאים, שממש כדאי לבקר בהם: - ארגירוס - ארטמיס קאראמולגוס - וסאלטיס - סנטו

מגזין היין SHIR'S WINE הוא מגזין עצמאי עם כתבות, רשמי טעימה וביקורים ביקבים בארץ ובעולם, וסיקור מעמיק של אזורי יין, זני ענבים ויין ישראלי. Shir's - A World of Wine, Stories, and Experience Welcome to SHIR'S, a website dedicated entirely to the great love of wine. Here you will find comprehensive and up-to-date information about wine regions in Israel and around the world, key and intriguing grape varieties, recommendations for wineries worth visiting, travel diaries from the vineyards, and honest reviews of wines I've tasted. The site was born out of a passion to share, deepen, and make the world of wine accessible – for beginner enthusiasts, professionals, and anyone who loves to drink and talk about wine. This is a space of curiosity, discovery, personal experience, and also a little professional knowledge – without any nonsense, just with lots of love. Read more ABOUT SHIR'S No posts published in this language yet Once posts are published, you’ll see them here. OUR OFFERINGS 1/1 שיר מבקרת היין הישראלי קורסי יין אזורי יין בעולם

Shir's is committed to providing a website that is accessible to the widest possible audience, regardless of technology or ability. We are actively working to increase the accessibility and usability of our website and in doing so adhere to many of the available standards and guidelines. ACCESSIBILITY STATEMENT This statement was last updated on [enter relevant date]. We at Shir's are dedicated to making our website accessible to people with disabilities. What is web accessibility? We believe that an accessible site allows visitors with disabilities to navigate the site with the same level of ease and enjoyment as other visitors, achieved through the capabilities of the system on which the site is operating and through assistive technologies. Accessibility adjustments on this site We have designed and adapted this site in accordance with WCAG [2.0 / 2.1 / 2.2 - select relevant option] guidelines, making it accessible to the level of [A / AA / AAA - select relevant option]. The site's contents have been tailored to work with assistive technologies, such as screen readers and keyboard use, and we have taken several steps to ensure accessibility: Used the Accessibility Wizard to identify and address potential accessibility issues Set the language of the site Ordered the content of the site's pages Established clear heading structures on all pages Added descriptive text to images Implemented color combinations meeting the required color contrast Minimized the use of motion on the site Ensured accessibility of all videos, audio, and files on the site Declaration of partial compliance with the standard due to third-party content [only add if relevant] The accessibility of certain pages on the site depends on contents that do not belong to Shir's. The following pages are affected by this: [list the URLs of the pages]. We therefore declare partial compliance with the standard for these pages. Accessibility arrangements in the organization [only add if relevant] Shir's is dedicated to ensuring accessibility in all aspects of our business operations. We have implemented various accessibility arrangements in our physical offices to accommodate individuals with disabilities. These include [enter a description of the accessibility arrangements in the physical offices / branches of our site's organization or business]. Requests, issues, and suggestions If you encounter an accessibility issue on our site or require further assistance, please contact our accessibility coordinator: [Name of the accessibility coordinator] [Telephone number of the accessibility coordinator] [Email address of the accessibility coordinator] [Enter any additional contact details if relevant / available]

כל המידע על אחד מאזורי היין החשובים והנחשבים בעולם שמייצר לנו יינות משובחים כבר מאות שנים: בורדו בורדו - צרפת בורדו - יין גדול עם סיפור גדול מי את בעצם, בורדו? 🍇 בורדו – שם שמזכיר יוקרה, עושר וטעמים עמוקים – היא לא רק עיר בצרפת, אלא מחוז שלם בדרום-מערב המדינה, עם למעלה מ‏‏120,000 דונם של כרמים, מעל 8,500 יצרנים, וכ‏‏-700 מיליון בקבוקים בשנה. מדובר באזור היין הגדול והמשפיע ביותר בצרפת, ואחד מהמרכזיים בעולם. מכאן יוצאים יינות אדומים, לבנים, מבעבעים, מתוקים ואפילו רוזה. אבל רובם המכריע – אדומים, המבוססים על בלנדים של קברנה סוביניון, מרלו ולעיתים גם קברנה פרנק, פטי ורדו או מלבק. מה שהפך את בורדו למה שהיא – הוא גם המיקום וגם המסחר. בזכות שני נהרות (הגארון והדורדון), נוצרו תנאי גידול מושלמים ונתיבי שיט שהביאו את היינות שלה עד לאנגליה והולנד כבר במאה ה-12. מכאן, הדרך לכיבוש העולם הייתה קצרה. אבל - למרות כל המסורת וההיסטוריה - בורדו של היום שונה מהבורדו של פעם: יותר נגישה, יותר פתוחה, יותר מגוונת. מסחר שהפך את בורדו למה שהיא היום 🪙 היין הגיע לבורדו עם הרומאים במאה ה‏-‏1 לספירה. אבל עיקר הפיתוח הגיע הרבה אחר כך: במאה ה‏-‏12, כאשר אליאנור מאקוויטניה נישאה להנרי השני מלך אנגליה, והאזור הפך למרכז האספקה של יין עבור האימפריה הבריטית. במאה ה‏-‏17 ניקזו סוחרים הולנדים את אדמות הביצה של מדוק, מה שאפשר לשתול גפנים באדמות חצץ שעד אז לא היו ראויות. במאה ה‏-‏19 הפך הקברנה סוביניון לזן הדגל של הגדה השמאלית, והפילוקסרה השמידה כמעט כל כרם – עד שניצלו בעזרת ריבוד גפנים על כנות אמריקאיות. גדה שמאלית מול ימנית. מאיזה צד את/ה שותה? 🍇 בבורדו לא שואלים רק מה אתה שותה – אלא גם מאיזו גדה. כן, ממש כמו נהר – כי האזור מחולק לפי שני נהרות: הגארון והדורדון, שמתחברים למוצא אחד ה"גירונד" – אבל מחלקים את עולם היין לשניים. הגדה השמאלית: כאן מככב קברנה סוביניון, על קרקעות חצץ שמנקזות מים היטב – מה שמעניק ליינות מבנה, עוצמה ויכולת יישון מרשימה. - מדוק והו-מדוק / Médoc & Haut-Médoc – חצי האי של מדוק כולל אפלסיונים מוכרים: מרגו, פויאק, סן-ז'וליאן, סן-אסטף ועוד. - גראב ופסאק לאוגנן / Graves & Pessac-Léognan – דרומית לעיר בורדו, שם נמצא שאטו הו-בריון המפורסם, ומייצרים גם יינות לבנים נהדרים. הגדה הימנית: כאן האדמה עשירה יותר בחימר, והמרלו שולט. היינות רכים יותר, עגולים ונגישים. - סנט אמיליון / Saint-Émilion – עיירה עתיקה ואתר מורשת עולמית, עם דירוג עצמאי שמתעדכן. - פומרול / Pomerol – תת אזור שאין לו דירוג רשמי, אך יינות כמו Pétrus הם מהיקרים בעולם. בין הגדות – אזורי ביניים ששווה להכיר: Entre-Deux-Mers – "בין שני הימים", בין הנהרות גארון ודורדון. בעיקר יינות לבנים יבשים. Sauternes & Barsac – מתוקים שמיוצרים מענבים שנפגעו בבוטריטיס ("הריקבון האציל"). Côtes de Bordeaux, Blaye, Bourg – אזורים מפתיעים במחירים נגישים. לאט לאט צצים גם יותר יינות רוזה, מבעבעים וטבעיים, שמנסים, ולפעמים גם מצליחים - להוציא את בורדו מהקופסה. אם תשאלו אותי – אני דווקא מהצד של השמאל. אוהבת יינות עם נוכחות, טאנין ומבנה. למזלי, בבורדו יש מקום גם למי שמעדיף את יינות הימין, וגם למי שמתמסר לשמאל 🍷 הקלסיפיקציה של 1855 – הדירוג ששינה את בורדו לנצח 🍇 אי אפשר לדבר על בורדו בלי להזכיר את דירוג 1855 – רשימה אחת, היסטורית, שעד היום משפיעה על התפיסה (והמחיר) של היינות הגדולים מהאזור. הכול התחיל כחלק מההכנות לתערוכה העולמית בפריז בשנת 1855, הורה נפוליאון השלישי על יצירת דירוג רשמי של יינות בורדו. סוחרי יין מדרגו את יקבי מדוק (ועוד יקב אחד מגראב – שאטו הו-בריון) על בסיס מחירי היין בשוק לאורך השנים – מתוך הנחה שהמחיר משקף איכות. הם חולקו לחמש דרגות איכות – Crus Classés – כשהגבוהה ביותר היא Premier Cru והאחרונה היא Cinquième Cru. התוצאה: רשימה של 58 יקבים שבעקבות פיצול גדלה ל-61 יקבים מהגדה השמאלית (בעיקר מאזור מדוק, בתוספת יקב אחד מגראב), מחולקים ל-5 דרגות. ברמה הראשונה, Premier Cru Classé, הנחשבת ביותר, נמצאים חמישה יקבים בלבד, והם: - שאטו לאפיט רוטשילד / Château Lafite Rothschild (פויאק) - שאטו לטור / Château Latour (פויאק) - שאטו מרגו / Château Margaux (מרגו) - שאטו הו-בריון / Château Haut-Brion (פֶּסָאק, אזור גראב) - שאטו מוטון רוטשילד / Château Mouton Rothschild (פויאק) - שודרג ב-1973, כמעט 120 שנה לאחר הדירוג המקורי ומה עם הגדה הימנית? היא לא נכללה כלל – ולכן סנט אמיליון יצרה דירוג עצמאי שמתעדכן כל עשור (בערך). פומרול, לעומתה, מעולם לא אימצה דירוג רשמי, אך כוללת את אחד היינות היקרים בעולם – פטרוס. מאז נוספו גם דירוגים אחרים – כמו Cru Bourgeois, עבור יקבים שלא נכנסו לרשימה ההיסטורית, ודירוגים ליינות קינוח מאזורים כמו Sauternes. האם הדירוג הזה עדיין רלוונטי? שאלה טובה. הדירוג הזה הוא בוודאי מיתולוגי – ויש לו משקל תדמיתי אדיר. אבל - הוא לא בהכרח אומר שדווקא יין של יקב שנמצא ברשימה יהיה היין הכי טוב בשבילך. לפעמים דווקא יקב מחוץ לרשימה ייתן חוויה הרבה יותר מרגשת - במחיר הרבה יותר שפוי. זני ענבים: מסורת על משולבת בקדמה 🍇 כמו בכל אפלסיון מוגדר בעולם היין, גם בבורדו קיימת רגולציה ברורה ומוקפדת. על היקבים לעמוד בכללים נוקשים, בהם איסור על השקיית הכרמים, מגבלות על תפוקה לדונם, ושימוש בזני ענבים מותרים בלבד – המוגדרים ומפוקחים ברמה האזורית. במסגרת רגולציה זו, אלה הזנים המותרים לשימוש ביינות בורדו: 🍷 אדומים קלאסיים: מרלו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק, פטי ורדו, מלבק, קרמנר. 🍷 אדומים חדשים (מאושרים מ-2019): מרסלן, טוריגה נסיונל, קסטטס, ארינארנואה. 🥂 לבנים קלאסיים: סוביניון בלאן, סמיון, מוסקדל, סוביניון גרי, אוגני בלאן, קולומברד, מרלו בלאן (נדיר ביותר). 🥂 לבנים חדשים: אלבריניו, פטיט מנסן, ליליורילה. ברוב המקרים יינות בורדו מיוצרים כבלנדים – מה שמעניק ליינות איזון, מורכבות ויכולת יישון. למה דווקא עכשיו? – על בורדו החדשה שמתעוררת 🍇 יש אנשים שעבורם יין בורדולזי נתפס כיין "כבד", יקר, סגור ומרוחק – ואפשר להבין למה. לעומתם, יש חובבי בורדו מושבעים שאוספים יינות בורדו, מיישנים אותם לאורך השנים, מדברים וכותבים עליהם הרבה ובאופן כללי - נהנים (כמעט) מכל בקבוק שהם פותחים. כמו כן חשוב לציין, כי בשנים האחרונות יש מגמה של שינוי בכל שוק היין העולמי, מגמה שלא פוסחת על בורדו וכוללת שילוב של טכנולוגיות מתקדמות עם אלה המסורתיות, שינוי חלקי של הבלנדים המסורתיים ובאופן כללי עידון של היינות. לאור העובדה שאני, באופן עקרוני, נמניתי עם חובבי היינות הבורדולזיים אבל לאחרונה מוצאת את עצמי מעדיפה יינות יותר מעודנים - החלטתי לצאת ולבדוק את זה בעצמי. במהלך כשבוע ימים ביקרתי בכמה מהשאטואים הגדולים והמוערכים ביותר בבורדו. הסתובבתי בין חביות חדשות ומיכלי עץ בני מאות שנים, ובעיקר - דיברתי עם אנשים שחיים את האדמה, את היין ואת כל מה שביניהם. כמו תמיד, לא באתי רק לטעום. באתי להבין. לשמוע על ההיסטוריה – אבל גם לראות לאן פניהם מועדות: - איך מתמודדים עם שינויי אקלים - למה יותר ויותר יקבים עוברים לביודינמיקה - ואיך בתוך המסורת הכי צרפתית שיש – נוצרת תעוזה מחודשת. אז אם בורדו תמיד סקרנה אתכם, או שסתם מתחשק לכם לדעת מה קורה מאחורי השמות הגדולים – בקרוב תוזמנו להצטרף למסע שלי, גדה אחר גדה, יקב אחרי יקב 🍷 גדה שמאלית Les Carmes Haut Briton Chateau Giscours Chateau Duzac Chateau Leoville Poyferre Chateau Lynch Bage Chateau Smith Haut Laffite Chateau Cos d’estournel Chateau Mouton Rothschild Chateau Leoville Barton Chateau Guard la-rose Chateau Palmer Chateau Margaux Chateau Pontet Canet גדה ימנית Chateau la Gaffeliere

טופס טעימה להורדה כמשתתפים בקורס "כוס ראשונה" מבית "שיר היין" - מוגש לכם באהבה טופס טעימה. הורידו אותו, הדפיסו ומלאו אותו כדי להתאמן בניתוח יין, והכי חשוב - התנסו בכמה שיותר סוגים, צבעים וסגנונות - ותוכלו גם להבין את ההבדלים וגם לדעת בדיוק מה אתם יותר אוהבים. לחיים! להורדה בלחיצת כפתור לחצו על הקובץ:

צרו קשר עם שיר לטובת שיתופי פעולה בתחום היין, סיקורים, ביקורות ועוד הצטרפו אלינו! רוצים להיות הראשונים שמקבלים מידע על אירועי היין הקרובים? מעוניינים במידע על עולם היין שלא מצאתם כאן? רוצים לשתף פעולה? מעולה! כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להשאיר פרטים :) Message First Name Phone Email Send Thanks for submitting!

כל מה שרציתם לדעת על אזור היין ריוחה בספרד: היינות שמיוצרים שם, הטרואר, שיטות הייצור ועוד. ריוחה - ספרד ריוחה – מסורת, טרואר והתחדשות בלב ספרד קשה לדבר על יין ספרדי מבלי להתחיל בריוחה – האזור הראשון במדינה שזכה להכרה רשמית כ־Denominación de Origen (DO) בשנת 1925, והראשון לקבל את הסיווג הגבוה ביותר – Denominación de Origen Calificada (DOCa) – בשנת 1991. זהו לא רק אזור יין – זוהי זהות שלמה: מסורת בת מאות שנים, אדמות עשירות, גישות ייננות מגוונות, ובעיקר – תשוקה בלתי מתפשרת לאיכות. מיקום וייחוד גיאוגרפי אזור ריוחה שוכן בצפון ספרד, לאורך נהר האברו, בין רכס הקנטבריה מצפון והרי איבריה מדרום. ההגנה הטבעית שמספקים ההרים יוצרת מיקרו־אקלים ייחודי, עם איזון בין השפעות אוקיאניות, ים־תיכוניות וקונטיננטליות – מה שמקנה ליינות איזון מרשים בין חומצה, פרי ואלגנטיות. שלושת תתי־האזור של ריוחה למרות שמדובר באזור אחד, ריוחה מחולקת לשלושה תתי־אזורים, שלכל אחד מהם טרואר ואופי יין משלו: ריוחה אלטה (Rioja Alta) - אזור הררי וקריר יחסית, עם אדמות חרסית וגיר. היינות כאן לרוב אלגנטיים, רעננים ומותאמים ליישון ארוך. ריוחה אלבסה (Rioja Alavesa) - שוכנת בחלקה במדינת הבאסקים, ונחשבת לאזור הקטן אך היוקרתי ביותר מבין השלושה. תנאים גיאוגרפיים דומים לאלטה, אך עם קרקעות גירניות יותר ויינות בעלי חומציות גבוהה ומבנה מדויק. ריוחה באחה (Rioja Baja, כיום Rioja Oriental) - האזור הדרומי והחם ביותר, עם השפעה ים־תיכונית ברורה. האקלים החם והיבש מבליט את זן הגרנאש, והיינות נוטים להיות עוצמתיים, רכים ובשלים יותר. הזנים המרכזיים של ריוחה אדומים – הזן המרכזי הוא Tempranillo, לב ליבו של האופי הריוחאי. הוא מביא איתו גוף בינוני־מלא, טאנינים רכים, יכולת יישון גבוהה, וניחוחות של דובדבנים, טבק ותבלינים. לצידו נפוצים גם Garnacha (גרנאש) – שנותן עגלגלות ומתיקות פרי, Graciano – שמוסיף חומצה ורעננות, ו־Mazuelo (קריניאן) – שמעמיק את המבנה. לבנים – הבולט שבהם הוא Viura (שנקרא גם Macabeo), שממנו מופקים יינות לבנים פריכים או מיושנים. בשנים האחרונות יותר יקבים פונים גם לזני איכות כמו טמפרניו בלאנקו, גודלו, ועוד. סיווגי יישון: מסורת ספרדית אחת מאבני הדרך בהגדרת יין מריוחה היא שיטת הסיווג לפי תקופת היישון: Joven / Genérico – יינות צעירים, שאינם מחויבים ליישון בחבית. פריים, פירותיים ונגישים. Crianza – מינימום שנתיים יישון, מתוכן לפחות שנה בחבית עץ. Reserva – יינות איכותיים עם שלוש שנות יישון, מתוכן שנה בחבית. Gran Reserva – חמישה שנות יישון לפחות, מתוכן שנתיים בחבית – יינות מורכבים ומרשימים שנועדו ללוות זמן. העץ המסורתי הוא עץ אלון אמריקאי, שמקנה תווים של וניל, קוקוס ותבלינים מתוקים, אך בשנים האחרונות יש יותר ויותר שילוב של אלון צרפתי – לדיוק ורעננות. בין מסורת לחדשנות אחד הדברים שמייחדים את ריוחה הוא הדיאלוג שבין ישן לחדש: יקבים כמו López de Heredia ממשיכים להשתמש באותן שיטות בני 100 שנה, בעוד יקבים כמו Roda, Contador או Artadi (שעזב את הסיווג האזורי) מייצרים יינות טרואר מודרניים, שמדגישים את הכרם, הזן והעדינות. למה ריוחה? כי יין מריוחה יודע לספר סיפור. הוא יכול להיות פשוט ונעים או עמוק ומלא שכבות. הוא שומר על מסורת אבל לא מפחד לשנות. הוא יודע ללוות אוכל ספרדי קלאסי – אבל גם פשוט להיות בן לוויה טוב לערב רגוע. מהחלקה הנכונה ונעשה בגישה הנכונה, אני לגמרי שם. יקבים בריוחה בריוחה ביקרתי במספר לא מבוטל של יקבים, הכרתי את דרכי העשייה הייננית וטעמתי מגוון יינות נפלאים. בין היקבים בהם ביקרתי: פאוסטינו לופז דה הרדיה (הידוע בכינויו: וינה טונדוניה) מרקז דה ריסקל קונדה ולדמאר ועוד רבים. יש לי חיבה מיוחדת לאזור הזה וליינותיו, אם כי בשנים האחרונות השתנה לי מעט הטעם ואני פחות פותחת בקבוקים משם, אלא אם מדובר בטונדוניה, אהובתי. למרות זאת, יש לי הרגשה שעוד נחזור אליו...

יקב סקארפה בפיימונטה - אחד היקבים שכדאי מאוד להכיר. הוא אמנם לא בברולו או בברברסקו אלא בניצה, אבל הוא מייצר ברברה שאתם פשוט חייבים לטעום. כל הפרטים פה. סקארפה: כשברברה מקבלת את הזמן שמגיע לה לפעמים היקב שמפתיע אותך באמת הוא דווקא זה שלא הגעת אליו עם רשימת ציפיות מנופחת. אחרי ביקורים בברולו וברברסקו, עם כל המשקל, ההיסטוריה וההילה שמגיעים עם השמות האלה, נסענו לניצה מונפראטו, אל Scarpa . סקארפה. יקב היסטורי, יפה, מחודש, מסודר, עם צוות מקסים ועם תחושת אירוח שמגיעה ממקום אמיתי. אבל יותר מכל דבר אחר, יצאתי משם עם מחשבה אחת ברורה: זה יקב שצריך לדבר עליו דרך הברברה שלו. לא כפתיח לפני היינות “החשובים”, לא כיין ביניים ולא כמשהו שנמצא בצד של הסיפור. הברברה של סקארפה, ובמיוחד La Bogliona , היא בעיניי הלב הפועם של המקום. יין שמראה עד כמה ברברה יכולה להיות עמוקה, אלגנטית, רצינית, מאריכת ימים ומרגשת כשהיא מגיעה מהחלקה הנכונה, מהידיים הנכונות ומהיקב שיודע לחכות. ניצה מונפראטו, מחוץ לאור הזרקורים פיימונטה היא אזור שלא חסרים בו שמות גדולים. ברולו וברברסקו מושכים אליהם באופן טבעי את רוב תשומת הלב, בטח אצל מי שמגיע מבחוץ. מודה - גם אצלי. כשאומרים פיימונטה, הראש רץ כמעט אוטומטית לנביולו, לגבעות של הלנגה, לכרמים שמכירים מהתוויות ומהמפות. ואז מגיע יקב כמו סקארפה ומזכיר שיש עוד פיימונטה. פיימונטה של מונפראטו, של ניצה, של ברברה, של זנים מקומיים, של היסטוריה עמוקה ושל יינות שיודעים להתיישן יופי, גם אם פחות מדברים עליהם. בעיניי, זה גם האתגר של סקארפה וגם הכוח הגדול שלו. הוא לא יושב בלב ברולו או ברברסקו, ולכן אולי פחות קל למקם אותו מיד בראש של חובבי יין בינלאומיים. אבל דווקא מהמקום הזה מגיעה הייחודיות שלו. זה יקב שמראה שברברה, כשהיא נעשית ברמה הזאת, יכולה לעמוד במרכז הבמה לגמרי בזכות עצמה. 125 שנה של היסטוריה וסבלנות יקב סקארפה נוסד בשנת 1900 על ידי אנטוניו סקארפה, שנולד בבוראנו שליד ונציה והגיע לניצה מונפראטו כדי לעסוק במסחר ביין. הוא נשאר שם בזכות שני דברים: האדמה והאהבה. האדמה של מונפראטו, ואהבתו לארנסטינה, שהפכה לאשתו. כבר בתחילת הדרך, אנטוניו וארנסטינה חלמו לייצר את הברברה הטובה ביותר שאפשר לייצר באזור שנחשב טבעי כל כך לזן הזה, אבל לא תמיד קיבל את הכבוד הראוי לו. במובן הזה, הסיפור של סקארפה מתחיל בדיוק במקום שבו הוא עדיין הכי מעניין היום: הרצון לקחת ברברה ברצינות. בשנת 1949 עבר היקב לידיו של Mario Pesce, שהמשיך לפתח אותו והביא איתו תפיסה רחבה מאוד של איכות, אירוח וקשר עם העולם. הוא למד בבורגונדי ובאלזס, התנסה בבצירים סלקטיביים, דילול אשכולות, ויניפיקציה נפרדת ויישון עדין בחביות גדולות. אלה דברים שנשמעים היום כמעט מובנים מאליהם ביקב איכותי, אבל אז הם היו חלק מחשיבה מתקדמת מאוד. בהמשך נכנס לתמונה Carlo Castino, אחיינו של פשה, שלמד בבית הספר ליין באלבה והפך לדמות מרכזית בייצור. בשנת 1969 הוא היה זה שהוביל את רכישת Poderi Bricchi, אחוזת הכרמים החשובה של היקב. מחלקה זו, בשנת 1974, נולד La Bogliona , יין הדגל של סקארפה ואחד מיינות הברברה המרשימים שטעמתי. סילביו טרינקרו - היד שמאחורי היין היינן הנוכחי של סקארפה הוא סילביו טרינקרו (Silvio Trinchero), שעובד ביקב משנת 2007 וממשיך את הדרך שנבנתה שם במשך עשרות שנים. בחלק מהטעימה הוא ישב איתנו, וזה היה אחד הרגעים שהכי עזרו לי להבין את היקב. כי יש ייננים שמדברים על פילוסופיה, אבל אצל סילביו מרגישים, שהפילוסופיה נמצאת קודם כל ביינות עצמם. יינות אלגנטיים, מאוזנים. כאלה שנשארים אלגנטיים גם כשהם מאוד עמוקים. יינות שבהם החבית לא משתלטת, הזן לא הולך לאיבוד, והיין מצליח להיות רציני בלי להיות כבד. זה לא מובן מאליו, בטח כשמדובר בברברה. קל מאוד להפוך אותה ליין פשוט וחמוד, וקל גם ללכת לקצה השני ולנסות להפוך אותה למשהו גדול מאוד. בסקארפה, תחת ידיו של סילביו, הברברה לא צריכה להתחפש. היא מקבלת חומר גלם מצוין, זמן, הקשבה וטיפול מדויק, והתוצאה מדברת בעד עצמה. אם מגיעות כאן מחיאות כפיים, הן מגיעות לו לגמרי. אבל לא מחיאות כפיים רועשות, בומבסטיות, אלא מהסוג של "אוקיי, מישהו כאן באמת יודע מה הוא עושה". כרמים במונפראטו, רגל גם בלנגה לסקארפה יש היום יותר מ־30 הקטרים של כרמים בין מונפראטו ללנגה. הלב ההיסטורי הוא Poderi Bricchi, חלקה רציפה של כ־25 הקטרים בין Castel Rocchero ל־Acqui Terme, בערך עשרה קילומטרים מהיקב. זו אחוזה יפהפייה בגובה של כ־350 עד 400 מטר, שבה גדלים בין היתר ברברה, רושה, בראקטו, דולצ׳טו, פרייזה, מוסקט וטימורסו. לצד זה, סקארפה מחזיק גם כרמים בלנגה: ב־Monvigliero שבוורדונו, ב־Roncaglie שבאזור לה מורה, וב־Canova שבנייבה. כך היקב יכול לייצר גם ברולו וברברסקו, ובזכות ההיסטוריה הארוכה שלו עוד לפני חוקי האפלסיון המודרניים, הוא מורשה לבקבק אותם ביקב ההיסטורי בניצה מונפראטו.זה פרט יפה, כי הוא מספר הרבה על סקארפה. מצד אחד יקב של מונפראטו, עם ברברה כעמוד שדרה. מצד שני יקב פיימונטזי רחב יותר, עם רגל אמיתית גם בלנגה. ועדיין, אחרי הביקור, מבחינתי דווקא היינות ממונפראטו הם אלה שצריכים לפתוח את הסיפור. יקב שיודע לחכות המשפט שמלווה את סקארפה הוא We know how to wait . הם יודעים לחכות. ובמקרה הזה זו לא סיסמה ריקה. זה באמת חלק מהדי־אן־איי של היקב. במרתפים ההיסטוריים בניצה מונפראטו, שנבנו בראשית המאה ה־20 ושופצו בשנים האחרונות, רואים את זה היטב. חביות גדולות, מכלי נירוסטה, ארכיון מרשים של בצירים היסטוריים, ובקבוקים שמעידים על תפיסה מאוד ברורה: יין לא חייב לצאת לשוק ברגע שהוא מוכן טכנית. לפעמים הוא צריך עוד זמן. לפעמים הרבה זמן. סקארפה לא עובד לפי נוסחה אחת קבועה לכל היינות. יש פלדה, יש עץ גדול, יש בקבוק, ויש הרבה מאוד הקשבה לקצב של כל יין. בברברה, במיוחד, ההמתנה הזאת היא חלק מהקסם. זו לא ברברה שמנסה להיות קלה, פשוטה ומהירה. זו ברברה שמבקשת שיתייחסו אליה ברצינות. ואני לגמרי בעדה. Timorasso 2023: לבן עם עתיד הטעימה התחילה עם Timorasso 2023, זן לבן מקומי שחוזר בשנים האחרונות למרכז הבמה בפיימונטה, ובצדק. בסקארפה התחילו לעבוד איתו סביב 2017, בתחילה באופן ניסיוני, ומ־2020 כבר שינו את הגישה כדי להבין טוב יותר את הפוטנציאל שלו, כולל השריה קצרה לפני הסחיטה ועבודה על השמרים. בציר 2023 היה חם, אבל היין שמר על חומציות יפה. הוא עבר נירוסטה בלבד, עם תקופה ארוכה יחסית במכלים ואז זמן בבקבוק לפני השחרור. בכוס הוא היה מינרלי מאוד, מדויק, רציני, עם תחושה שיש לו עוד לאן להתפתח. לא לבן קיץ חמוד שנעלם אחרי שלוק וחצי, אלא יין שמחזיק את עצמו, עם אופי ועם פוטנציאל יישון יפה. יופי של יין, ובוודאי פתיחה מצוינת לטעימה ביקב שמדבר הרבה על זמן. Pelaverga 2025: תבלין מקומי בכוס אחריו טעמנו Pelaverga 2025, עוד יין ניסיוני יחסית של היקב מזן מקומי ומתובלן מאוד. מדובר בכמות קטנה, בערך 10,000 בקבוקים, מכרם של כדונם אחד, עם ייננות פשוטה ונקייה בנירוסטה בלבד ובלי הרבה יישון. זה יין שמביא צד אחר לגמרי של פיימונטה: קליל יותר, ארומטי, פלפלי, פרחוני, עם תבלין שמגיע מהזן עצמו ולא מהחבית. הוא לא אמור להיות היין הגדול של הבית, וטוב שכך. הוא מביא חיוך, רעננות, ובעיקר מזכיר כמה רחב ומגוון יכול להיות הסיפור של זנים מקומיים כשהיקב נותן להם ביטוי נקי. Barbera d’Asti 2024: להבין את הבסיס הברברה הראשונה שטעמנו הייתה Barbera d’Asti 2024, יין שעובר נירוסטה ובקבוק בלבד. לכאורה, היין הפשוט יותר בטעימה. בפועל, יין שמסביר הרבה מאוד על הפילוסופיה של סקארפה. החומציות שם, הפרי שם, הישירות שם, אבל גם האיזון. אין ניסיון להכביד עליו, אין שימוש בעץ כדי להפוך אותו למשהו שהוא לא. זו ברברה רעננה, נקייה, חדה ונעימה, כזו שמאפשרת להבין את הזן ואת האזור לפני שעולים מדרגה. ובעיניי, כשיין הבסיס עשוי טוב, זה תמיד סימן טוב. כי קל יותר להרשים עם יין דגל. הרבה יותר קשה לשמור על דיוק דווקא ביין שאמור להיות נגיש יותר. La Bogliona 2020: הרגע שבו הכל התחבר ואז הגיע La Bogliona 2020. פה כבר היה ברור לגמרי למה סקארפה הוא יקב שצריך לדבר עליו דרך ברברה. La Bogliona הוא יין הדגל של היקב, נולד לראשונה בשנת 1974, ומגיע מהחלקה ההיסטורית ב־Poderi Bricchi. זו ברברה שמקבלת את הזמן שלה: תסיסה והשריה ארוכות יחסית, יישון ממושך בחביות גדולות, ואז עוד זמן לפני השחרור. בכוס זה היה פשוט מטורף. כן, זו המילה שכתבתי לעצמי בזמן אמת, ואני לגמרי עומדת מאחוריה. היין עמוק, מרוכז, מלא חיים, עם פרי בשל אבל לא כבד, חמיצות נהדרת, מרקם רחב ותיבול עדין שמרגיש חלק מהיין ולא שכבה שמונחת עליו. יש בו כוח, אבל הוא לא גס. יש בו עומק, אבל הוא לא מעייף. ובעיקר יש בו את הדבר שאני הכי אוהבת ביינות גדולים: תחושה שהם שלמים. ופה שוב צריך לעצור רגע ולתת קרדיט לסילביו. כי La Bogliona הוא בדיוק מסוג היינות שבהם ייננות לא מדויקת הייתה יכולה לקחת חומר גלם נהדר ולהכביד עליו. אבל כאן זה הפוך. היין מקבל נפח, זמן ועומק, ועדיין נשאר חי, אלגנטי ומלא תנועה. זו עבודה יפהפייה.La Bogliona הוא מסוג היינות שיכולים לשנות לאנשים את היחס לברברה. מי שחושב על ברברה כעל יין יומיומי, קליל או פשוט, צריך לפגוש את היין הזה. לא כדי להשתכנע בכוח, אלא כדי להבין שהזן הזה, במקום הנכון ובידיים הנכונות, מסוגל להרבה יותר ממה שנוטים לייחס לו. אם הייתי צריכה לסכם את סקארפה בכוס אחת, זו היתה הכוס. Tettineive Barbaresco 2021: נביולו באותה שפה אחרי הברברה הגדולה עברנו ללנגה, עם Tettineive Barbaresco 2021. בתחילה היין היה מעט סגור, אפילו עם נגיעה שהייתה צריכה כמה רגעים להתאוורר. אבל אחרי שנפתח, הוא התיישב יפה מאוד על הקו של שאר יינות היקב. אלגנטי, מאוזן, נקי, עם טאנינים יפים ועם אותה תחושה של יין שלא מנסה לרוץ קדימה מהר מדיי. ברברסקו שיש לו עדינות, אבל גם מספיק מבנה כדי להחזיק את עצמו. מה שהיה מעניין בעיניי הוא שגם כאן, כשהזנים והאזור משתנים, נשארת שפה אחת. סקארפה לא מייצר ברברה בסגנון אחד ונביולו בסגנון אחר לגמרי. יש קו של איפוק, סבלנות ואלגנטיות שעובר לאורך היינות. וזה, שוב, לא קורה במקרה. זו יד. זו החלטה. זה סגנון. Barolo 2021: עוד הוכחה ליד טובה הגענו ל -Barolo 2021 . נהדר, אלגנטי, עם איזון מקסים של פרי, חומצה וחבית. ברולו קלאסי במובן הטוב של המילה: לא כבד מדי, לא מחפש להפגין שרירים, עם דיוק ועם תחושה שהכל יושב במקום. הוא היה עוד הוכחה לכך שסקארפה יודע לעבוד יפה מאוד גם עם נביולו מהלנגה. ועדיין, גם אחרי ברברסקו טוב וברולו יפה, אני חוזרת שוב ושוב לברברה. לא כי היינות מהלנגה לא היו טובים. הם היו טובים מאוד. אלא כי בסקארפה, הברברה מרגישה כמו המקום שבו היקב אומר את הדבר הכי אישי שלו. Barolo Monvigliero 2020: הסיום האלגנטי זה היה היין האחרון שטעמנו היה והוא היה סיום יפה מאוד לטעימה. Monvigliero, בוורדונו, הוא אחד הכרמים שמזוהים יותר מכל עם הצד האלגנטי, הפרחוני והמתובל של ברולו. אצל סקארפה, שמחזיק כרמים במונוויליירו מאז 2018, היין הזה מוסיף עוד שכבה לסיפור של היקב: הוא מראה שגם כשהם יוצאים ממונפראטו ונכנסים עמוק יותר לעולם של הלנגה, הם נשארים נאמנים לאותה שפה של דיוק, סבלנות ואלגנטיות. זה ברולו עם צד פרחוני ברור, סיגליות וורדים, פירות יער, קליפת תפוז, טבק, קקאו ותבלינים עדינים. באף ובפה יש משהו שמחזיק יחד גם עומק וגם עדינות: דובדבן, תה, ארז, טבק טרי, טאנין צעיר אבל מדויק, ופרי שלא נבלע בתוך המבנה של היין. מה שאהבתי בו במיוחד היה האיזון. הוא ברולו, ויש לו את הטאנין, האורך והשלד שצריך להיות לברולו. אבל הוא לא כבד. יש בו תנועה, פרחוניות, חיים, ואותה אלגנטיות של Verduno. בסוף הביקור קנינו ממנו בקבוק הביתה, וזה אומר הכל. כי יש רשמי טעימה, יש מילים, יש ניתוחים, ויש את הרגע הפשוט שבו טועמים, מסתכלים אחד על השני ומחליטים: את זה אנחנו רוצים לקחת איתנו. מה נשאר אחרי הביקור יצאתי מסקארפה עם תחושה של גילוי. לא של יקב חדש, כי מדובר בבית בן יותר ממאה שנה, אלא של יקב שראוי בעיניי להרבה יותר תשומת לב מזו שהוא מקבל מחוץ לאיטליה. זה יקב נפלא, עם אנשים חמים, חומרי גלם מצוינים, היסטוריה ארוכה ויד ייננית שמבינה היטב מה יש לה ביד. לסילביו טרינקרו מגיע כאן קרדיט גדול מאוד. הוא לא רק שומר על מסורת של יקב היסטורי, אלא מצליח להוציא מהיינות ניקיון, אורך, אלגנטיות ואופי מובהק, בלי לטשטש את המקום שממנו הם מגיעים. ובעיקר, זה יקב שמצליח לקחת ברברה, זן שלפעמים עדיין נתקע בתודעה כיין פשוט יותר מנביולו, ולהראות ממנו עומק, אורך, אלגנטיות ויכולת התיישנות אמיתית. בעיניי, זה הכוח הגדול של סקארפה. לא רק שיש לו ברולו וברברסקו, וגם לא רק כי הוא יודע לעשות אותם טוב. אלא כי הוא מזכיר כמה גדולה יכולה להיות ברברה כשנותנים לה את אותו יחס של כבוד, זמן וסבלנות. בקשה אחת לסיום: כשאתם פוגשים את סקארפה תפגשו אותו קודם כל דרך הברברה שלו. דרך La Bogliona. דרך מונפראטו. דרך ניצה. לא כהערת שוליים לסיפור הגדול של פיימונטה, אלא כאחד הפרקים היפים ביותר בו. תודה גדולה לצוות סקארפה על ביקור נדיב, מקצועי ונעים, ותודה מיוחדת לסילביו על הזמן, ההסברים ועל היינות עצמם. זו היתה טעימה שהשאירה אותי עם הרבה מחשבות ובעיקר עם הרבה חשק להמשיך לשתות את היינות האלה. כי בסוף, כשברברה עשויה ככה, לא צריך להסביר למה היא חשובה. צריך פשוט למזוג אותה.

שיר שמולביץ, מנהלת קהילת "שיר היין", מראיינת ייננים ושומעת מהם את הסיפורים שמאחורי היין. כוס יין עם שיר שיחות עם האנשים שמאחורי היין המדור כוס יין עם שיר הוא מקום לעצור רגע, למזוג כוס, ולהקשיב לסיפור שמאחורי היין. בכל ראיון אני יושבת לשיחה פתוחה עם ייננים ויינניות, על הדרך, על הבחירות, על הכרם, על המרתף - ועל כל מה שלא תמיד נכנס לבקבוק - אבל בהחלט נמצא בו. אלה שיחות בגובה העיניים, בלי פוזה ובלי קלישאות, שמבקשות להבין מי עומד מאחורי היין, ואיך החיים, המקום והאופי מתורגמים לנוזל הקסום שאנחנו שותים. 1/1 1/1

כל מה שרציתם לדעת על אזור היין בורגון שמייצר לנו יינות משובחים שמחיריהם רק עולים כל הזמן. בורגון - צרפת בורגון - טרואר עם מעמד מלכותי בורגון היא לא רק אזור יין – היא מיתוס. שם שמעורר יראת כבוד כמעט אוטומטית אצל כל חובב יין, גם אם מעולם לא פתח בקבוק מהאזור. ולא בכדי: יינות בורגון הטובים הם לא רק תוצר של זן או אדמה, אלא גם של מסורת, חלוקה מדוקדקת לכרמים, והבנה עמוקה של מהות הטרואר. הם מבוקשים עד כדי כך שגם חובבי בורגון אדוקים החלו למתן את רכישותיהם לנוכח המחירים המטפסים. ובכל זאת – הקסם נשאר. מיקום, גאוגרפיה וטרואר אזור בורגון משתרע מצפון לדרום – משאבלי שבסמוך לעיר אוקסר (Auxerre), דרך קוט ד'אור, קוט שאלונה ומקונֶה, ועד קצהו הדרומי – ממש לפני התחלתו של עמק הרון. הוא כולל כ־28,000 דונם כרמים, כ־3% בלבד מהכרמים המסווגים תחת AOC בצרפת – אבל כל דונם פה נחשב. טרואר הוא מילת המפתח. האדמות – גיריות, חרסיתיות או סלעיות – משתנות בין חלקות צמודות זו לזו, והאקלים הקריר יחסית מייצר ענבים שמעניקים ליין עידון, רעננות ואופי מובחן. ככה זה כשאתה חי על קו התפר שבין האדמה לאדם. פסיפס של בעלויות – ומגוון של יינות בבורגון פועלים אלפי כורמים, רבים מהם בעלי שורות ספורות בכרמים ותיקים. חלקם מייצרים יינות בעצמם, ואחרים מוכרים את הענבים או היין לסוחרים (נגוסיאנטים). כל חלקה נחשבת – לפעמים גם חצי דונם – וכל יין מספר את סיפור המקום. הזנים של בורגון בבורגון שוררים שני זנים אדומים ושני לבנים עיקריים: שרדונה – הזן הלבן המרכזי, שמייצר יינות קלאסיים החל משאבלי הקרירים ועד מקונה הפירותיים. אליגוטה – זן לבן מקומי שמעניק יינות חומציים, רעננים ופחות יומרניים. פינו נואר – המלך הבלתי מעורער של היינות האדומים בבורגון. עדין, אלגנטי, חד ומורכב. גמאי – בעיקר באזור בוז'ולה הדרומי (המשויך לבורגון מבחינה מנהלית, אך לא תמיד סגנונית). חלוקת הכרמים – הי ררכיה של איכות הקסם של בורגון טמון גם במבנה הדירוג, המחולק ל־5 רמות: Coteaux Bourguignons – האפלסיון האזורי הרחב ביותר, שנוסד ב־2011 ומאפשר ייצור יינות מכל רחבי האזור, כולל בלנדים בין זנים ואזורים. Bourgogne Régional – האפלסיון הבסיסי והנפוץ ביותר (כ־50% מהיינות). לעיתים קרובות מספק תמורה מצוינת למחיר, במיוחד כשמדובר בחלקות איכותיות. Village – יינות מכפרים ספציפיים כמו Mersault, Gevrey-Chambertin, או Pommard. בחלק מהמקרים יוזכר גם שם חלקה. Premier Cru – 640 חלקות נבחרות בתוך כפרים. באות עם שם החלקה ולעיתים גם בלנד בין כמה חלקות. מהוות כ־10% מהיינות בבורגון. Grand Cru – פסגת הפירמידה. 33 חלקות בלבד, חלקן הקטנות בעולם. דוגמת Romanée-Conti או Montrachet. מהווים רק כ־1.4% מהיינות – ומחיריהם בהתאם. בורגון – לא רק יין, אלא גם תרבות יין בבורגון הוא דרך חיים. מי שמגיע לאזור – מבין מיד: זה לא רק עניין של טעם, אלא של זהות. זו לא הפגנת עוצמה, אלא ענווה מול האדמה. כל בקבוק הוא הזמנה למסע – ולא תמיד צריך Grand Cru כדי להתרגש. לפעמים דווקא Bourgogne פשוט, מאזור פחות מוכר, מביא איתו רגע של אמת. אז עד שתגיעו לשם, או אפילו אם כבר הייתם – כוס של פינו נואר צלול או שרדונה מינרלי תעשה את העבודה. Santé. במהלך טיולנו בבורגון ביקרנו בכמה וכמה יקבים נפלאים, ביניהם: מייזון ג'וזף דרוהין - Maison Joseph Drouhin דומיין פייבלי - Domaine Faiveley דומיין לואי ז'אדו - Domaine Louis Jadot היה לנו טיול מופלא, ואין לנו ספק כי אזור היין בורגון הוא אזור שנרצה לחזור אליו.